זקן אהרן (קורץ) כא

שייך לומר שיאמרו שתי רשיות דהא לא יהי' בעולם מי שיאמרו והוא קושיא גדולה מאוד: ב' קשה על פירש"י הנ"ל הרי גם בלאו האי טעמא הוצרך הקב"ה ליתן לו זיווג כדי שיוליד בנים ובנות שיתרבו הדורות לקיום העולם. דלא בשביל אדה"ר בעצמו נברא העולם רק כמו דדרשינן בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקרא ראשית ואם לא יהי' לו אשה לא יהי' לו בנים ולא יהיו ישראל ולא יהי' למי ליתן התורה, וחפשתי קושיא זו בין המפרשים ומצאתי בפירוש המלבי"ם במקומו, ועיי"ש מה שתירץ בזה, אבל קושיא הא' תמוה מאוד ולא מצאתי מי שהעיר בזה ולכאורה י"ל עפי"מ דאיתא במדרש דהמלאכים רצו לומר שירה לפני אדה"ר שהיו טועין בו: לכך אמר הקב"ה להפיל עליו תרדימה ואז יראו שהם גדולים ממנו, וא"כ הי' אפשר לומר שלא יאמרו היינו המלאכים, אך זה דחוק מאוד מכמה טעמים, ע"כ נלפענ"ד דבאמת הי' יכול אדה"ר לברוא בנים זכר ונקיבה ע"י עפר, כמו שהקב"ה עשה את אדה"ר, ולבקש מהשי"ת שיפח באפם נשמת חיים, או שיברא אדם בנים ע"י ספר יצירה כמובא בגמ' שבראו אנשים ע"י ספר יצירה וכן עגלה תילתא, ומהבנים שפיר יתרבו העולם ע"י תשמיש זיווג איש ואשה, רק אדה"ר בעצמו שהי' יציר כפיו של הקב"ה לא יהי' לו זוג, וע"כ שפיר מפרש רש"י הטעם דלא טוב היות אדם לבדו, שלא יאמרו שני רשיות הן, דאם אדה"ר לא יהי' זיווג ורק שהבנים הראשונים יברא בלי זיווג וכנ"ל, יאמרו שפיר הבנים שאין מולידין רק ע"י זיווג דאדה"ר הוא יחיד בתחתונים, כמו הקב"ה בעליונים מחמת שהוא אין לו זיווג ודוק היטב: אפס הא תיקשי איך שייך שינוי רצון אצל הקב"ה, דמתחלה הי' בדעתו שיהי' לאדה"ר בנים שלא ע"י תשמיש, רק מטעם שלא טוב כו' נתן לו זיווג ולהוליד בנים ע"י תשמיש והוא תמוה מאוד: ונ"ל עפי"מ שראיתי דבר יקר מאוד בסה"ק שפת אמת מהרה"ק מגור זי"ע בהא דאיתא בפירש"י בד"ה ברא אלקים וז"ל ולא אמר ברא ד' שבתחלה עלה במחשבה לבראו במה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים עכ"ל: והקשה בשפ"א איך שייך לומר ח"ו שינוי רצון אצל השי"ת וכתב לתרץ דבאמת בשביל שהי' לו להקב"ה מחשבה ורצון לבראו במה"ד, ע"כ צריך האדם נמי עכ"פ במחשבתו לעשות רצונו של הקב"ה ולקיים כל התורה והמצות כדבעי ולגעגע ע"ז שיעשה כרצון השי"ת, ואף דלפי האמת אי אפשר אפי' להצדיקים גדולים לאשר ולקיים ולעשות המצות כרצון הקב"ה, דאי אפשר לכוין בכל הכוונות אשר הי' בהם רצון קוב"ה, וכמו שפירשתי הקרא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב היינו תורה ומצות ולא יחטא היינו שלא יחסר מהכוונות שצריך לכוין, ומצאתי פירוש זה בס' מקדמון אחד ותלי"ת שכוונתו לדבריו ומכש"כ לאנשים פשוטים, מכ"מ לנגד זה מועיל מעשה ד' שהקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד וא"כ הוצרך הקב"ה לשניהם למחשבתו הראשונה ולמעשיו אחרי כן ע"כ דברי פ"ק וש"י - ולפי"ז שפיר י"ל דכן הכ"נ הוצרך הקב"ה לשניהם שילמד אדם לקדש א"ע בשעת תשמיש שלא להתערב בשום תאות גשמי כי זאת הי' רצונו של הקב"ה מתחלה שיוליד אדה"ר בנים בלי זיווג ולא הי' בכה"ג שום תאוה, אך בעבור שבאמת אין כח בשום אדם להפריד תאוותו ולקיים המצוה פו"ר בלי שום תאווה לנגד זה שפיר מועיל מעשיו של הקב"ה שברא באמת גם לאדה"ר זיווג ודוק: ויקח אחת מצלעותיו ויסגר בשר תחתנה הנה לכאורה בפשטות פירוש הקרא שלקח הקב"ה אחת מצלעותיו הוא אבר אחד הנקרא צלע שיש לאדם צלעות כמו צלעות הבהמה, ולפי הנראה משמע שהי' לאדם צלע אחת יתירה מכל אנשים שבעולם, ועשה ממנו אשה והבן.- ויש להעיר דלמה באמת נברא אדה"ר מתחלה בצלע יתירה, שנשתנה בברייתו מכל אנשים שבעולם, אך י"ל עפי"מ דאיתא דרמ"ח מצות עשה הוא כנגד רמ"ח איברים שבאדם. ושס"ה מצות ל"ת הוא כנגד שס"ה גידין שבאדם וכ"ז לשאר אנשים אבל אדה"ר