זקן אהרן (קורץ) רז

ויקריבו בני אהרן את הדם אליו הנה הפנ"י העיר שיש לדקדק למה בחטאתו של אהרן נאמר ויקריבו ובעולתו נאמר וימציאו גם בקרבן העם נאמר וימציאו ועיין בפירש"י שמפרש וימציאו לשון הושטה והזמנה, עונ"ל דיש לחלק ולומר דלשון ויקריבו משמע שהקריבו אליו ממש והי' הם עושין ההולכה אבל וימציאו כפי"מ שפירש"י לא הקריבו אליו רק הזמינו והושיטו לו שיוכל ליקח בעצמו וכתב הבעתוס' בד"ה קרב אל המזבח וז"ל שהי' השטן מראה לפניו דמות עגל והי' ירא שאינו ראוי לעבודה אמר לו משה קרב אל המזבח אל תירא כי בך בחר ד' ע"כ, ונ"ל דלא בשחיטה לבדו הראה לו השטן דמות העגל בכדי שיתרשל אהרן בעבודתו רק גם בשאר עבודות רצה השטן להתרשל לאהרן, שהראה לו דמות העגל להראותו שאינו ראוי לעבודה שמא יפגום באחד מ"ד העבודות, ובשחיטה שהוא תחלת עבודה אימץ משה רבינו את אהרן כדברי בעתוס' הנ"ל וכשבא לעשות עבודה השניי' קבלה והולכת הדם שוב בא השטן ושוב נתרשל וירא לגשת ע"כ ויקריבו בני אהרן את הדם אליו ממש והם אימצו אותו בעבודתם ובזריזותם שיטבול אהרן את אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח לעשות עבודה ה"ד, וכ"ז בחטאתו דוקא שהי' עגל הוא דנתרשל אבל בעולתו שהי' איל וכן בקרבן העם בזה לא נתרשל ע"כ שפיר נאמר לשון וימצאו היינו הכנה והזמנה שיוכל ליקח בעצמו, ואפשר דזה הוא כוונת פירש"י חטאתך עגל בן בקר ואת עולתך פירש"י איל למה צריך לפרש, רק דרש"י בא לתרץ דלכך נאמר ויקריבו בחטאת לפי שנתרשל אבל בעולה כתיב וימציאו דשם לא נתרשל, וכתב רש"י הטעם דחטאתך הי' עגל אבל עולתך הי' איל והבן, ובחטאת העם אע"ג דהי' נמי עגל מכ"מ לאחר שהקריב חטאתו וכבר נתכפרה לה' שליטה להשטן להתרשל לאהרן והבן: ויקרב את המנחה כתב בבעתוס' וז"ל ויקרב את המנחה ואח"כ וישחט את השור ואת האיל לשלמים וצ"ע כי אין זה כסדר הצווין בתחלה נאמר ושור ואיל לשלמים והדר ומנחה בלולה בשמן ע"כ והניח בצ"ע - ולולא דמסתפינא הי' נ"ל לתרץ עפי"מ דאיתא וימלא כפו ממנה פירש"י היא קמיצה ופירש בשפ"ח וז"ל דאל"כ למה נשתנה מנחה זו ממנחת דורות שבפ' ויקרא, יותר מעולה דעולת שעה הוא שוה לעולת נדבה שהוא לדורות ומנחת שעה אינה שוה למנחת דורות עכ"ל, ולכאורה קשה על השפ"ח הא שפיר י"ל דמש"ה נשתנו העולת שעה ממנחת שעה, דבעולת שעה גלי קרא ויעשה כמשפט ופירש"י וז"ל המפורש בעולת נדבה בויקרא הרי דגלי קרא דעולת שעה תהי' שוה לעולות דורות מדכתיב ויעשה כמשפט, אבל מנחת שעה דלא גלי קרא שתהי' שוה למנחת דורות שפיר י"ל וימלא כפו כפשוטו ואין זה קמיצה, ולכאורה היא קושיא גדולה, אך י"ל דדרשינן סמוכין מדסמוך מנחה לעולה מסתמא שוה לעולה דכמו בעולה גלי התורה ויעשה כמשפט לדמות לעולת נדבה הנאמר בויקרא כמכ"נ מנחה דסמיך לי' מדמינן למנחה שבפ' ויקרא דתיבעיא קמיצה ולכך דרשינן וימלא כפו היא קמיצה ומעתה מיושב קושית הבעתוס' הנ"ל די"ל דהקרבת המנחה הי' אחר הקרבת שור ואיל רק מש"ה הקדים הקרבת המנחה והסמיך לעולה בכדי לדרוש סמוכין מנחה לעולה, דכמו בעולה מדמינן לעולה הנאמר בויקרא כמ"כ מנחה מדמינן למנחה הנאמר בויקרא: באופן אחר נ"ל די"ל דהמנחה הי' בראשונה כמש"כ ויקרב את המנחה ואח"כ וישחט את השור ואת האיל לשלמים, והא דלעיל בצווי הקדים שור ואיל קודם המנחה כדי להסמיך המנחה לקרא כי היום ד' נראה אליכם, להראות בזה שגם המנחה שהיא המעט מכל הקרבנות נמי כדאי והגון לפני ד' להיות ד' נראה אליכם: בפרש"י סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים כו' מקשים העולם מנ"ל דגדולים היו דילמא שווים היו ואין חילוק אם נתקדש שם שמים על ידן או ע"י משה ואהרן - ונלפענ"ד עפי"מ שכ' בעיון יעקב במס' ב"ק על הקרא מפני הרעה נאסף הצדיק לכפר על עון הדור, דדוקא כשהצדיק לא הי' מוכיחן והיו שוגגין אז שייך שפיר לומר דנאסף הצדיק לכפר על עון הדור ונתכפרו במיתת הצדיק כמו קרבן משא"כ אם הצדיק הי' מוכיחן אין על הצדיק שום עון שימית להתכפר עליהם ומה גם כי