זקן אהרן (קורץ) רו

רק בקרובי שלא רצה לומר על עצמו במכובדי ע"כ שינה לומר בקרובי דמשמע רק לשון עבד וכנ"ל, ובזה יובן למה אמר משה רבינו סבור הייתי או בי או בך דלא משמע רק אחד ימות כיון דבאמת הרי מתו שנים, וגם הלשון שאמר הקב"ה ונקדש במכובדי נמי משמע שנים וא"כ הי' משה רבינו צ"ל לאהרן סבור הייתי שאנחנו אני ואתה נמות, ובהנ"ל יובן שפיר שלא רצה לכלול א"ע עם אהרן ויצטרך לומר גם על עצמו לשון מכובדי ע"כ בשביל שאמר הוא אשר דבר ד' לאמור בקרובי אקדש, ע"כ חלק א"ע ואמר או בי היינו בקרובי או בך והיינו במכובדי שמשה רבינו הי' סבר דמה שאמר הקב"ה במכובדי אמר כן רק בשביל אהרן שכלל את משה עם אהרן ומענותנותו חלק א"ע מאהרן בלשון בקרובי וכנ"ל והבן: קרב אל המזבח פירש"י וז"ל שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ונראה לי עפי"מ שקרה עוד בילדותי בעיר זאבלטוב אחר ששבק לן חיים ידידנו הרה"ג בתורה ויראה החסיד המפורסם כש"ת מוהר"ר אלתר פערילס ז"ל, ותמיד הוא הי' המקרין את התקיעות בר"ה והי' זקן מופלג וכשהלך לעולמו אז הרב המאה"ג הצדיק המפורסם בנש"ק כמוה' הר' אברהם יהושיע העשל שליט"א האבדק"ק הנ"ל כיבד אותי להיות המקרין במקום הרב הנ"ל, והייתי ממאן לקחת הכיבוד הנ"ל במקום הרב ר' אלתר הנ"ל כי הייתי עוד צעיר לימים ובוש אנכי במעשי להיות במקום הרב הנ"ל ובפרט כי אינו יודע שום כוונת התקיעות ואמר לי הרב המאה"ג שליט"א דאיתא בס' בית אהרן בענין חנוכה איך צריך האדם ליבוש את עצמו שהולך לעשות מצות הדלקת נר חנוכה ואינו יודע שום טעם וכוונה אשר החכמים הגדולים תקנו המצוה בשורש הקדושה למעלה בחכמה העליונה ואנחנו אין יודעין מאומה לא תיקון ולא שורש ולא שום טעם ואוי לאותו בושה וכלימה אבל באמת אם אדם שאינו יודע מאומה לקיים את המצוה בבושת פנים אז הבושה זו בעצמו הוא עבודה חשובה לפני המקום, וסיים הרב המאה"ג שליט"א אלי ובזו כוונת הבושה אשר לך בכח זה לך להיות מקרין ע"כ, ובזה יובן היטב כוונת פירש"י הנ"ל כי באמת אהרן אע"ג דמסתמא למד אותו משה רבינו סוד העבודה עכ"ז הי' נבוך בדעתו איך נפש שפילה ונמוכה ילך לעשות עבודה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, והי' בוש וירא לגשת כי עבודה לפני הקב"ה נאה לפני מלאכים שרפים ואופנים שדעתם גדולה ורחבה ולא לפני בשר ודם קרוץ מחומר אמר לו משה למה אתה בוש אדרבה לכך נבחרת כי היא העבודה האמתית לילך בבושה לפני המקום ב"ה – וי"ל עוד דלשון בוש הוא לשון עכבה לשון בושש משה ובא ולכך שאל אותו למה אתה מעכב אדרבה לך בזריזות עם כח הבושה זו כי לכך נבחרת והבן (ועיין בסה"ק נועם אלימלך פ' זו שביאר כן): וכפר בעדך ובעד העם הקשו בבעתוס' וז"ל צ"ע הרי קרבן זה לא בא אלא בשביל אהרן וקרבן העם נאמר בסמוך וא"כ למה נאמר כאן וכפר בעדם ע"כ ועיי"ש ונ"ל כיון שהביאו לאהרן לאותו חטא וא"כ גם החטא של אהרן נמי יחול עליהם, אך כאשר נתכפר אהרן גם חטאם שהיו מביאים אותו לידי החטא נמי נתכפר, אבל מה שחטאו הם בפני עצמם צריכין כפרה בפ"ע לכפר בעדם ואשמעינן בזה דאם אחד גורם לחבירו לעשות עבירה וחבירו עשה תשובה נמחל החטא גם להגורם, אך י"ל הלא אע"ג דעשה תשובה מכ"מ עדיין נשאר שוגג כי הא דאמרינן בגמ' דממזיד נעשה שוגג וצ"ל דלהגורם רק הקל מעליו החטא במקצת, אפס בהא יש להסתפק אם החוטא עשה תשובה מאהבה דנעשה לו מעבירות זכיות וא"כ המחטיאו זוכה אותו במצוה אם יש חלק להמחטיא גם בזכות המצוה שנעשה על ידו, ואפשר דמחסדי השם חושב גם להמחטיא זכות בהמצוה וזה שאמר הכתוב ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו - (א"ה ובזה א"ל הפי' בגמ' שאם עשה תשובה ולא עוד אלא שמוחלין לכל העולם וכו' - והיינו הגם שהחטיאו לעבירה וא"ש אכן זה דווקא לישראל ועיין) (והגם שמבואר בגמ' הרז"ד לנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל טלה שצריך כפרה - מ"מ אי"ל היינו דווקא דבר רשות, אבל אם באמת עשה מצווה ל"ש זה, ובזה אי"ל דברי אור החיים פ' ויחי ד"ה ואתם חשבתם כי שם ביוסף ג"כ הי' נתהווה דבר מצווה ודו"ק ע"ש ועי' בתורת משה מהחת"ס פ' מטות):