זקן אהרן (קורץ) רה

קיימ"ל מי שנשבע שלא אישן ג' ימים מלקין אותן וישן לאלתר דהוי שבועת שוא דא"א לאדם ג' ימים בלא שינה, ובהנ"ל כיון דגם אהרן ובניו לא היו ישנים שבעת ימים י"ל דאין חילוק בין ז' ימים למם יום וא"כ כבר נעשה הנס הזה לאהרן ובניוע"כ לא הזכירו: פרשת שמיני קח לך עגל בן בקר לחטאת בבעתוס' הקשו, למה כתב לך הי' לו לומר קח עגל כמו גבי העם עוד הקשה למה צוה לו עגל לחטאת הלא חטאת של כהן משיח הוא פר, עוד יש להקשות למה אצל העם לא צוה עגל לחטאת רק שעיר עזים לחטאת ועגל לעולה ובאהרן עגל לחטאת דייקי, ונ"ל עפי"מ שהקשה בשפ"ח דלמה לקח אהרן עגל לחטאת הא אין קטיגור נעשה סניגור כמו שפירש"י בפ' חקת, והנה באמת קושיא זו לק"מ דהא אהרן הי' ירא שלא יהרגו אותו ולא יהי' להם תקומה וגם איתא בבעתוס' פ' תשא דאהרן הי' עושה עבירה לשמה בכל עשיותיו ולכך לא שייך לגבי אהרן לומר אין קטיגור נעשה סניגור, ואדרבה אמרינן בגמ' גדולה עבירה לשמה יותר ממצוה שלא לשמה רק אצל כפרתן של ישראל הוא דשייך סברא זו דאין קטיגור כו', ולפי"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל דלכך אמר הכתוב קח לך דייקי עגל לחטאת דאצלך לא שייך אין קטיגור כו' אבל בישראל לא יקח עגל לחטאת דבהם שפיר אין קטיגור והבן - עוד י"ל דמש"ה באמת לא אמרה התורה לאהרן שיקח פר כמו בכ"מ דחטאת של כהן משיח הוא פר בכדי להראות דאהרן נקי מחטא ואדרבה עשה עבירה לשמה מש"ה יכול ליקח עגל כנ"ל דלא שייך אין קטיגור, אבל אם הי' לקח פר הי' אמרינן דגם אהרן נאחז בסבך העגל גופי' אבל ע"י שלקח עגל מוכח דלא חטא בעגל כלל, בהעבירה לשמה שעשה נהי דעשה מצוה בהצלת ישראל מכ"מ בחד צד הי' קצת עבירה לכן סגי בעגל לכפר וזה שאמר קח לך כמו להנאתך ולטובתך דהכל יודעין שלא חטאת בעגל: ואל בני ישראל תדבר לאמור היינו שצווה משה לאהרן שאהרן יאמר לישראל קחו שעיר עזים וגומר, וקשה דלמה לא צוה משה רבינו בעצמו לישראל שיקחו שעיר עזים, ונ"ל די"ל הטעם דכמו שע"י דיבורו של אהרן שאמר לישראל להביא זהב לעגל שנעשה עפ"י דיבורו חטא העגל, כמכ"נ הצריך הקב"ה לאהרן שהוא יאמר בעצמו לישראל שבשליחותו יקחו שעיר עזים לכפר ואתי דיבור ומבטל דיבור: ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ד' לאמור בקרובי אקדש כו' פירש"י היכן דיבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך עכ"ל, יש לדקדק לפי ענותנותו של משה איך אמר סבור הייתי או בי או בך משמע שהי' דעתו מתחלה שהיא גדול מנדב ואביהו וגם בהא שאמר או בי או בך ודימה א"ע לאהרן, ואע"ג שבאמת כן הי' כדאמרינן הוא משה ואהרן מלמד ששניהם שקולים הם מכ"מ משה רבינו מענותנותו הי' לו להחזיק לאהרן גדול ממנו, וביותר תקשה אמאי שינה משה רבינו מלשון הקב"ה שאמר ונקדש בכבודי ודרשינן במכבודי ולמה משה לא אמר במכובדי רק בקרובי: אמנם נ"ל עפי"ד הגמ' במס' ברכות בר' יוחנן ב"ז ששאלה לו אשתו וכי רחב"ד גדול ממך אמר ריב"ז הוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך, והנמשל מובן דהעבד יותר קרוב לבוא לפני המלך בכל עת שיצטרך יותר מהשר אע"ג דבמדריגה השר חשוב יותר ממנו, ובזה מתורץ היטב הטעם ששינה משה רבינו מלשון הקב"ה די"ל החילוק בין במכובדי לקרובי דקרובי הוא על דמיון עבד שהוא קרוב לבא תמיד לפני המלך אבל לשון מכובדי שייך על שר המכובד יותר מהעבד. ולכן משה רבינו מרוב ענותנותו אע"ג שידע מעלתו שקיבל התורה מהר סיני והי' ארבעים יום במחיצת הקב"ה מה שלא זכה לזה שום בן אדם, מכ"מ לא רצה להחזיק א"ע למכובד כשר לפני המלך