זקן אהרן (קורץ) רד

ובניו מותרין לילך ולעמוד בכל החצר שנקרא פתח אהל מועד ולא היו צריכין דוקא לישב כל השבעת ימים אולם נ"ל דגם במצות סוכה מצוה מן המובחר דוקא בישיבה ומזה הטעם נוסח הברכה לישב בסוכה וכן נוהגין בליל יו"ט בקידוש כשמברכין ברכת לישב בסוכה נוהגין לישב קצת וחוזרין ועומדין לברכת שהחיינו ומראין בזה דעיקר המצוה היא בישיבה, והטעם י"ל אע"ג דתשבו הוא ע"כ רק לשון עכבה מכ"מ אדם כשנכנס בסוכה ואינו יושב נראה שבא רק דרך ארעי, אבל בישיבתו גלי דעתי' דניחא לי' קביעתו בסוכה אבל אם לא ישב נראה הווייתו בסוכה לעול ולמשאו, ואפשר דמהאי טעמא נמי תיקנו הברכה בלשון ישיבה ולא בלשון הויי' (ועי' בטו"ז ה' סוכה סי' תרמ"ג מבואר כן לשי' הרמב"ם ז"ל בשו"ע שם ע"ש), ומעתה אנו נאמר דגם בישיבת פתח האהל אע"ג דיוצאין בעמידה והילוך בהחצר מכ"מ מצוה מן המובחר הוא הישיבה, ולכך שפיר מיושב קושית האבן עזרא דלכך כתב הפסוק השני לגלות דעיקר המצוה הוא הישיבה בפתח אהל מועד כמו בסוכה, ובזה יובן דברי פירש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל והיינו שהיו יושבין כך בפתח האהל לא עמדו ולא הלכו רק קיימו את המצוה מן המובחר בישיבה על המקום שנצטוו - ובזה יובן הא דכתיב ויעש אהרן ובניו כיון דבאמת עיקר המצוה גם בהילוך ועמידה מקיימין. רק אהרן שהי' זקן ויושב בישיבה כל השבעה ימים אין הרבותא גדולה כל כך אבל בניו שהיו צעירי ימים ובטבע אין יכולין לישב הרבה על מקום אחד מכ"מ גם המה כאביהם ישבו על מקומם כל השבעה ימים ולא הטו ימין ושמאל: אך תיקשי הא אי אפשר שבעת ימים בלא שינה, אך אפשר לומר דהקדושה יתירה שהי' בהם וההכנה לקדושת הכהונה הי' מפיג בהם את השינה לרוב תשוקתם לקיים מצות בוראינו באהבה, אבל הא קשיא איך אפשר שבעה ימים שלא יצטרכו לילך חוצה ולהכין את עצמם אחר שהיו מצווין שלא יצאו מפתח אהל מועד, ועיין באבן עזרא שהעיר בזה ותירץ שם בשם יש אומרים שבלילה הכינו א"ע, ודעת עצמו שגם ביום הלכו להכין עצמם ובזה לא היו עוברין בלאו דלא תצאו, ובשם חכם אחד מביא שהי' אומר שהי' חופרים חפירה בחצר אבל האב"ע מדחה אותו דרחוק לומר כן (ועי' לעיל בד"ה ומפתח) אך נ"ל עפי"מ דאיתא דישראל היו מרננים על המן שמכניס ואינו מוציא והקשה בשפ"ח הלא כתוב ויתד תהי' על אזניך הרי שהיו מוצאין, ותירץ ממה שאכלו מדברים שהיו קונים מן התגרים מאכלים אחרים הוצרכו להכנה, ולפי"ז שפיר י"ל דאהרן ובניו לא אכלו שום מאכלים אחרים בכל הנך שבעת ימים ולכך שפיר דלא הוצרכו להכנה, אולם יש להקשות הא נאמר בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו ואת הלחם אשר בסל א"כ אכלו נמי בשר ולחם מן הקרבן, אמנם י"ל עפי"מ שהעלה בנובי' ובדורש לציון דהמ"ע דקדשים אפי' בכ"ש יוצאין המ"ע דאפי' אם אחד אינו אוכל כזית רק כל הכהנים יחד אוכלין כזית יוצאין ידי מצות עשה דואכלו, א"כ י"ל דאהרן ובניו ביחד לא אוכלו רק כזית רק לקיים המ"ע ולכך לא הוצרכו להכנה ואפי' אם נאמר דאכלו כזית י"ל דהמן הי' לו כח על מעט אכילה של כזית לבטלו שלא יצטרכו להכנה והבן, וכבר הבאתי לעיל דברי האבן עזרא לדקדק בהא דכתיב והנותר בבשר ובלחם דהי' צריך לומר מבשר ומלחם וכתב ע"ז הפנים יפות דאהרן ובניו לא הי' להם שהות לאכול רק מעט מהבשר ומהלחם משום דמשה פרק המשכן לאחר העבודה ונפסל הכל ביוצא, וא"כ עפי"מ דאיתא בטו"ז יור"ד סי' מ"ג דנותר לא שייך רק אם נשאר מעוט ממה שהי' והכא דנשאר הכל רק מעט אשר אכלו ולכך שפיר כתיב בבשר ובלחם ועיי"ש, ולכאורה יש לתמוה למאי דאמר ר' טרפון במס' פסחים דאפי' אכילת תרומה הוי עבודה א"כ כש"כ אכילת הבשר והלחם מן הקרבנות דהוי ודאי עבודה, ומי יאמר לנו דמשה רבינו לא המתין עם פריקת המשכן עד אחר שיאכלו את הבשר והלחם כל מה שיש בכחם לאכל, אבל עפי"ד הנ"ל מיושב שפיר דע"כ אהרן ובניו לא הי' רשאין לאכול רק המעוט כל מה דאפשר משום שהיו יראים לאכל הרבה שלא יצטרכו להכנה ויעברו בעשה ול"ת של ישיבת שבעה ימים בפתח אהל מועד ועפי"מ שהבאתי לעיל דאהרן ובניו לא היו ישנים כל השבעה ימים יתורץ בזה מה שנתקשו בהא דאמר משה רבינו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. אמאי לא אמר שלא ישנתי, דהא