זקן אהרן (קורץ) רג

כיון דעיקר המשכן נפרק אע"ג דקלעים של החצר עומדין חין קדושתן עליהן והבן: ומפתח אהל מעוד לא תצאו שבעת ימים כו' ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. והנה כבר הקשיתי לעיל לפי"מ דאיתא דכל שבעת ימים הקים משה את המשכן בבוקר והקריב קרבן ומפרקו והי' מפורק כל הלילה ע"כ, ולפי"ז איך נתקיים הקרא ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ובשלמא הקרא הראשון שלא יצאו מפתח אהל מועד שבעת ימים דשם לא נזכר לילה כלל, וכיון דהמשכן הי' עומד כל היום שפיר נתקיים מפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים משום דכ"ז שהמשכן הי' עומד היו בפתח אהל מועד ולא יצאו כלל, אבל קרא השני ישיבת פתח האהל יומם ולילה אי אפשר, אמנם צ"ל דאע"ג דבלילה הי' מפורק מכ"מ הם היו יושבין באותו מקום שהיו יושבין ביום כשהי' המשכן קיים, ועפי"ז שפיר יש להבין סברת היש אומרים המובא באבן עזרא שמקשה איך הי' משכחת לה לאהרן ובניו שישבו בפתח אהל מועד ולא יצאו משם שבעת ימים הלא עכ"פ צריכין להכין את עצמם, ומביא האבן עזרא בשם יש אומרים שהיו מכינין את עצמם בלילה וקשה מאי חילוק יש ביום ללילה כיון דגם בלילה היו מציווין לישב שם כמו ביום כדכתיב תשבו יומם ולילה, ועפ"י דברינו הנ"ל יובן שפיר דאצל הלאו לא תצאו לא נזכר לילה כלל רק שבעת ימים וכיון דביום הי' תמיד המשכן עומד ע"כ אסורין הי' לצאת ואסור לצאת משמע לגמרו אפי' על הכנה, אבל בלילה דבלא"ה המשכן הי' מפורק ולא הי' פתח כלל שפיר היו מותרין לצאת ועוד דאז לא נאמר לא תצאו רק תשבו יומם ולילה, וא"כ י"ל אפי' אם הולך להכין א"ע וחוזר ויושב במקומו נמי מיקרו תשבו יומם ולילה והבן - ובזה יתורץ נמי קושית אבן עזרא שמקשה דלמה לי קרא השני דהא במילא אם לא יצאו ישבו שם, דבקרא הראשון הו"א דרק ביום משום שהמשכן עומד כל היום הוא דאסורין לצאת אבל בלילה דבלא"ה המשכן מפורק א"צ לישב שם באותו מקום, ע"כ נאמר ופתח האהל תשבו יומם ולילה דאפי' בלילה שהמשכן מפורק צריך לישב שם, ואע"ג די"ל דכוונת האבן עזרא דגם מפסוק הראשון נשמע גם בלילה מדכתיב שבעת ימים ולא שבעה ימים מכ"מ עפ"י היש אומרים הנ"ל אפשר לומר דאלו מקרא הראשון בלבד לא היינו מחלקין בין מצות ישיבת פתח האהל ביום בין ישיבת הפתח בלילה דשניהם נכללין בהנך תיבות שבעת ימים אבל בקרא השני כתב יומם ולילה להראות דיש עכ"פ חילוק בין יום ולילה כנ"ל דביום אסור לצאת אפי' להכנה אבל בלילה יכול לצאת להכנה - שוב ראיתי בס' ילקוט הראובני פ' תשא וז"ל עד שלא עשו ישראל אותו מעשה היו טובים לפני הקב"ה ממלאכי השרת והמלאך המות לא הי' מושל בהם ולא היו יוצאין לנקביהם כבני אדם עיי"ש שמביא כן בשם פרקי דר"א, ומעתה שפיר י"ל דאהרן ובניו אע"ג שהיו אחר מעשה העגל מכ"מ כיון דכל שבט לוי לא הי' אחד מהם בחטא העגל וא"כ בניו של אהרן נקיים היו מחטא העגל וגם אהרן בעצמו ידוע דלשם שמים נתכוין בכל עשיותיו ועיין בבעתוס', א"כ י"ל דעכ"פ מהני להם ישיבתם בפתח האהל שלא הי' צריכין לצאת לנקביהם והבן: ויעש אהרן ובניו את כל הדברים פירש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל עכ"ל נלפענ"ד לפרש עפי"מ שהבאתי לעיל הדקדוק בשם האבן עזרא דל"ל קרא השני ופתח אהל מועד תשבו כו' הלא כיון דמצווין שלא יצאו א"כ וודאי ישבו שם: ונראה דאי לאו הקרא השני הו"א דעיקר הקפידא הוא שלא יצאו מחוץ לפתח אבל בפנים יכולים להלך כל השבעת ימים, ואם הי' נאמר קרא ה"ב ופתח אהל מועד תשבו בלבד הו"א דעיקר הקפידא הוא שלא יכנסו לפנים עד מלאות ימי המלאים אבל בחוץ יכולים להלך, ע"כ נאמרו שני הכתובים להורות שצריכין דוקא לישב בפתח האהל כל שבעת ימים יומם ולילה ואסורין לילך ולצאת בחוץ וגם אסורין ליכנס לפנים, וזה שפירש"י שלא הטו ימין ושמאל שלא הלכו בפנים ולא יצאו לחוץ - ויש להסתפק בעיקר פירוש הכתוב ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים מהו כוונת תשבו אם היא ישיבה ממש דצריכין לישב שם אצל הפתח אהל מועד או תשבו הוא לשון עכבה ויכלו להיות עמידה והילוך, ולכאורה יש לדמות למצות ישיבת סוכה דדרשינן תשבו כעין תדורו ומטיילין בסוכה והולכין ועומדין, כמ"כ הכ"נ הי' אהרן