זקן אהרן (קורץ) רא

של הגאון בעל יבין שמיעה הנ"ל אדרבה לפשוט מכאן הספק של האחרונים הנ"ל, דבאמת בלאו דבל תותירו בעי נמי כזית דוקא ואינו חל על ח"ש משום דלא שייך חזי לאוצטרופי ולכך שפיר ניחא דאמרה תורה ישבר, כיון דבכל הכלי וודאי יש בו בליעה כזית ויותר וע"כ אמרה תורה ישבר לשברים קטנים הפחותים מכזית, ואז בטח דגם הבליעה לא יהי' בכזית ואז לא יוכל לחול הלאו דבל תותירו על השברים, ונפשט בזה שפיר הספק של האחרונים הנ"ל ובדברינו אלה יתיישב על נכון דברי הגמ' זבחים צו דאמר בגמ' דשברן ונבלעין במקומן משמע דעפ"י נס נבלעין השברים וקשה למה הוצרך מתחלה לשברן ויתעביד הנס על השבורין הא זה הנס יכול להיות גם על השלמין דאחר שיבשלו החטאת בכלי חרס יבלעו בארץ ובהנ"ל מתורץ שפיר דעל השלימין לא נעשה הנס כיון שהבליעה שבתוכה נעשה נותר א"כ יעברו בלאו דלא תותירו מש"ה צוה התורה לשברן באופן שלא יוכלו לעבור בלא תותירו ואח"כ שפיר נעשה נס שיבלעו במקומן: ביום השלישי באש ישרף במס' פסחים ד' ג' ע"א בפירש"י בד"ה ת"ל בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף כתב וז"ל כאן לא נאמר עד יום אלא ביום, משום דהאי קרא לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום נשרף ולא בלילה וקרא דלעיל בקדושים תהיו ע"כ, ומקשים העולם בזה דלמה מדקדק רש"י לומר דקרא דלעיל בפ' קדושים תהי' והקרא דביום השלישי שלא נאמר עד יום אלא ביום כתוב בצו את אהרן, וכי יש לן שום נפ"מ בקרא היכי כתיבי בצו או בקדושים, ומאי נפ"מ אם נדרוש דאין שורפין קדשים בלילה מקרא דצו או מקרא דקדושים, וכן הדרשא השניי' שדורשין על זמן אכילה נמי ליכא נפ"מ מאיזהו קרא לדרשו אי מצו או מקדושים, ונלפענ"ד דלפירש"י הי' קשה לו דאיך דרש מקרא דצו דא"ש קדשים בלילה ומקרא דקדושים דרש דאינו נאכל לאור שלישי הלא מצד הסברא צריך לדרוש מקודם דאינו נאכל לאור שלישי מקרא דצו, ואחר שידוע לן שאינו נאכל לאור שלישי דהו"א תיכף לאכילה שריפה וכיון דבלילה לאור שלישי נאסר באכילה יצטרך לשרפה, קמ"ל קרא הנאמר בקדושים דא"ש באור שלישי משום דרק ביום שורפין הקדשים ולא בלילה, ולכאורה זהו לק"מ דהדרשא דאין שורפין קדשים בלילה לא שייך לדרוש אלא מקרא רצי דכתיב ביום השלישי אבל הדרשא על זיין הכילה לא שייך למדרש אלא בפ' קדושים כיין דהתם כתיב עד יום וכמו דמשמע כן מסוגית הש"ס ופירש"י ועיי"ש, אולם הא קשיא לי על התורה גופא למה נכתב בצו הלשון ביום ולדרוש מקודם על זמן שריפה ובפ' קדושים נכתב עד יום לדרוש על זמן אכילה, דהי' צריך לכתוב מקודם בפ' צו עד יום לדרוש זמן אכילה ומכי ידעינן איסור אכילה לאור שלישי יכתוב בפ' קדושים ביום השלישי לדרוש דאין שורפין בלילה, אמנם י"ל דמש"ה נכתב ביום השלישי בפ' צו משום דהתם מיירי מכל הקדשים ודרשא זו דאשק"ב שייך בכל הקדשים, אבל בפ' קדושים דלא מיירי אלא בשלמים מש"ה נכתב שם עד יום לדרוש על איסור אכילת שלמים לאור שלישי דזה הדרש לא שייך רק בשלמים והבן: ומעתה מיושב שפיר דקדוקו של פירש"י הנ"ל שכתב תלמיד לומר בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף כאן לא נאמר עד יום אלא ביום, דקשיא לי' לרש"י אדרבה כאן הי' צריך לומר עד יום לדרוש מקודם על איסור אכילה כקושייתי הנ"ל, וע"ז אמר משום דהאי קרא לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום נשרף ולא בלילה דהוא דרשא דשייך בכל הקרבנות, ולכך כתיב כאן ביום כיון דכאן מיירי מכל הקרבנות לכן נאמר ביום לדרוש דרשא השייך בכל הקרבנות, וקרא דלע"ל היינו עד יום דדרשינן על זמן אכילת שלמים בקדושים תהיו דשם לא מיירי רק משלמים לחודא ולכך נאמר שם עד יום לדרוש על זמן אכילת שלמים: ויקרב את האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו הנה רבותינו בעתוס' בפ' תצוה בפסוק וסמך אהרן ובניו הקשה למה נאמר אהרן מלא בואו עוד הקשה דלמה בפר ואיל המלואים נאמר וסמך אהרן ובניו ובאיל העולה נאמר וסמכו אהרן ובניו, ותירצו דבאיל העולה דכתיב וסמכו היו סומכין אהרן ובניו יחדיו ובפר ואיל המלואים דכתיב וסמך אהרן ובניו הי' אהרן