זקן אהרן (קורץ) ר

אין להם חלק בתמיד ורק לעומת מצות התמיד מביא החביתין ע"כ דצ"ל דבחביתין לא באו משום כפרת העגל דאל"כ למה מביא מחצה לבניו הא הם לא היו באותו חטא ועפי"ז שפיר יובן המדרש ועי"ז הוגבה אהרן מדכתיב זה קרבן אהרן ובניו ונשמע דע"כ אהרן לא חטא ומדהי' מחצה לבניו או מדכתיב זה קרבן אהרן ובניו ולא קרבן התמיד שאין להם חלק בתמיד משום דכהן לא חטא בעגל וגם אהרן בכלל ואע"ג שהי' מביא חביתין נגד התמידין והיינו יכולין לומר דחביתין נמי באו לכפר על מעשה העגל שוב תקשה למה הביא מחצה לבניו - (א"ה מי' בחינוך מצווה קל"ו מבואר שהיא מצוה נוספת לכה"ג. וכן מבואר במשנה שם במנחות הפלוגתא כשמת הכה"ג. אם הצבור מביאין החביתן, או היורשים ע"ש - והדברי הבעה"ט על זה קרבן אהרון ובניו, בגימ' מחצה לאהרון ומחצה לבניו - הם דברי הגמ' בכמה מקומות לענין שכה"ג נוטל חלק בראש וכפי פשטות הסוגיא במנחות קאי הכתוב זה קרבן אהרון ובניו. על מנחת חינוך שכ"א מקריב ביום חינוכו הן כה"ג או כהן הדיוט והילפותא שאינה באה לחצאין. וכן מבואר בהרמב"ם ז"ל פי"ג מ"ה מע"ק, דמנחת חינוך אינו חוצה רק שלימה, וכן בכ"ה. רק מנחת חביתין מחציתה תה בבוקר ומחציתה בערב – ואם נרצה עוד לומר שדברי הבעה"ט מדייקין בזה שמחצה לאהרן ומחצה לבניו, היינו אדרבה שכ"א יקריב קרבן שלם, וכדאי' במס' יומא די"ז שכה"ג נוטל חלה שלימה ולא פרוסה, דלאוו אורח ארעא למיתבה פרוסה לכ"ג, ומכש"כ לגבוה, לבד בחביתין דחוצה - ובזה אי"ל פרפרת נאה במס' ע"ז ד"י כשנהרג שלום בר קטיעא ואמר נכסי לר"ע וחביריו, יצא ר"ע ודרש זה קרבן אהרן ובניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו, יצא ב"ק שלום בר קטיעא מזומן לחיי עוה"ב ובכה רבי יק"ע בשעה אחת וכי' ע"ש והסוגיא תמוה אמאי לא יצא הב"ק רק אחר שדרש ר"ע, ועוד הרבה דיקדוקים, וגם מה בכה רבי, עי' במפורשים. ולפי הנ"ל א"ל דכשאמר נכסי לר"ע וחביריו, א"כ הוי מתומכי אורייתא, וידוע בצל החכמה בצל הכסף כזבולון ויששכר, ולכאו' הי' נראה שיש לו מחצית שכר אכן איתא באוה"ח הק' פ' תשא בריש הפרשה ד"ה עוד ירצה, דשקל הקודש כפול וכ"א מקבל שכר שלם ע"ש דבריו הקדושים, וזהו שיצא ר"ע ודרש גם לטובת הנהרג מחצה לאהרן ומחצה לבניו והיינו כהנ"ל שכ"א הקריב מנחה קרבן שלום, כן כאן כ"א גם הנהרג יקבל שכר שלם של התורה והמע"ט שלהם, וע"ז יצא ב"ק והסכים כדרש ר"ע, נמצא שהנהרג יקבל בשעה אחת, כמו שכר שלם שלהם. וע"ז בכה רבי שיש קונה עולמו בשעה אחת כל השכר שלם, כמו יש קונה עולמו בשנים רבים ודו"ק היטב): כל אשר יגע בהם יקדש פירש"י וז"ל קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה ובשפ"ח מפרש דרש"י דייק דבעי דוקא כשיבלעו ממנה מדכתיב בהם מיותר וע"כ דבעי שיגע ויבלעו בהם ועיי"ש, ונראה לי רמז נכון דהראשי תיבות עם הסופי תיבות מקרא כל אשר יגע בהם יקדש נוטריקון "אומר כשיבלע": וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר פירש"י לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר וה"ה לכל הקדשים, והקשה בס' פנים יפות ובס' יבין שמועה בשם המזרחי לדעת הסוברים לינת לילה פוגמת למה ישבר הלא לא נעשה נותר רק בבוקר ואז כבר הוא נוטל"פ, ותירצו שניהם בסגנון אחד עפ"י שיטת רש"י בחולין צ"ח צ"ט דקדשים אוסר במשהו ואיתא בתוס' עבו"ז ס"ו ע"ב דבכ"מ דמשהו אסור גם נוטל"פ אסור, מש"ה שפיר צריך שבירה ע"כ, עוד מתרץ בס' יבין שמועה וז"ל דהנה נראה פשוט דלפי הטעם של רש"י דצריך שבירה משום דבליעותו נעשה נותר א"כ צריך לכתחלה לשברו בו ביום קודם שנעשה נותר כדי שלא יעבור על לאו דבל תותירו וכיון דאנן קיימ"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ אף משהו אסור להותיר עד בוקר ושפיר הוצרך הכתוב שבירה כדי שלא תבא המשהו לידי נותר עכ"ל והנה במאי דפשיטא לי' דשייך ח"ש בנותר, ראיתי זה זמן כביר שנסתפקו בזה הגדולי אחרונים אם בלאו דבל תותירו בעי דוקא בכזית, אבל בפחות אינו אסור להותיר אע"ג דח"ש אסור מה"ת מכ"מ בלאו דבל תותירו לא שייך לאוצטרופי מותר להותיר, או דלמא כיון דבלאו דבל תותירו לא נאמר לשון אכילה ולכך גם ח"ש אסור להותיר - ע"כ נ"ל לדרכו