זקן אהרן (קורץ) קצח

יש סברא דמקודם עושה תשובה על החמור ואח"כ על הקל ע"כ חושב קודם גזל ועושק ואח"כ פקדון שבא לידו בהיתר, ואבידה דחושב כאן לבסוף משום דבאמת חמור פקדון אצל האדם משום שחבירו הפקיד אצלו ויודע שנתן לו לפקדון ואינו רוצה להחזירו, אבל אבידה שהבעלים לא ידעו שמצאו ע"כ הוי נגד האדם קל מכלהו והבן: לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו יש לדקדק בהלשון ביום אשמתו דאטו אם יתן לו אח"כ לא קיים השבה מעליא. ונ"ל עפי"מ שפירש"י בפסוק והי' כי יחטא ואשם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה והיינו שעד עכשיו הי' מוטעה בעצת היצה"ר או באיזה היתר כדרך היצה"ר שמחליף ומפתה על עבירה שהוא היתר או מצוה, ועכשיו מכיר לדעת להתוודות כי חטא אז צריך תיכף ביומו להחזיר הממון ליד בעליו כדאיתא בספרים דעיקר התשובה המובחרת תיכף ביומו ושלא ילין בחטאו עד יום השני שוב מצאתי בתרגום יב"ע שפירש כדברינו וב"ה שכיוונתי, אבל תיקשה עדיין למה דקדק הכתוב בלשונו להקדים הנתינה ליום אשמתו דהי' יכול לומר ביום אשמתו יתננו לאשר הוא לו, אמנם נראה בזה לפרש עוד כוונה אחרת דדקדקה התורה בזה להורות הדרך אשר ילכו בה, דהו"א כשחטא באחד מחטאים האלה דחטא בזה נגד האדם וגם חטא לשמים והוה אמינא דמקודם יביא הקרבן לכפר מה שחטא נגד השי"ת ואח"כ יכול להחזיר לאדם את ממונו, קמ"ל בזה דמקודם צריך להחזיר הגזילה עם החומש ואח"כ מביא את הקרבן דאל"כ יהי' כטובל ושרץ בידו וצריך להיות הנתינה קודם הקרבן. ודרשינן בב"ק ק"ג לאשר הוא לו ולא לבנו או שלוחו אע"ג שהם יחזירו בטח לבעלים מכ"מ כ"ז שלא בא הממון ליד בעליו בעצמו אינו נקי מחטאו ואינו ראוי לקרבן, ומה שמפרש בשפ"ח אינו יובן דפירש דבא למעט לאשר הוא לו לאפוקי לקרובו או אוהבו דומיא דאיש את קדשיו לו יהי' שדרשו רז"ל שבידו ליתנם לאיזה כהן שירצה, לא ידעתי בזה איך מקרב הרחוקים ממזרח למערב להדדי דע"ז שהגזלן אינו יכול ליתן לקרובו או אוהבו של הגזלן א"צ למעט דביותר דרשינן בגמ' הנ"ל דאפי' לשליח של הנגזל אינו יכול ליתן רק להנגזל בעצמו מי שהדבר הוא שלו, והכ"נ דרשינן איש את קדשיו לו יהי' היינו שהוא שלו להמקדיש שיהי' לו טובת הנאה ליתן לכל כהן שירצה: פרשת צו וידבר ד' אל משה לאמור צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה על המזבח בל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו פירש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אמר ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, והקשה בס' חנוכת התורה בשם קושית העולם איך תליא הא דר"ש בהא דלעיל גם מהו הלשון מיד ולדורות ועיין במס' קידושין כ"ט, עוד הקשו במפרשים מהו דכתב שתי לאמור דבחד סגי, ונ"ל עפי"מ דאיתא במדרש זאת תורת העולה הוא העולה דבזמן שאין ביהמ"ק קיים אם לומד תורת העולה הרי הוא כאלו הקריב עולה – ומפרש רבינו בעל פמ"ג בס' תיבת גומא את סוף הפסוק דאימת כן הוא שיהי' הלימוד כאלו הקריב כל הלילה עד הבוקר, היינו בזמן הגלות שנקרא לילה עד הבוקר שתהי' הגאולה שנקרא בוקר אז הוא דהלימוד הוי כאלו הקריב אבל בבוקר כשתהי' הגאולה אז יחפוץ ד' זבחי צדק ממשה עוד קאמר הכתוב ואש המזבח תוקד בו היינו שילמד תורה בהתלהבות תורה לשמה אז הוא דהוי כאלו הקריב קרבן ע"כ ובזה נ"ל לפרש מיד ולדורות מיד היינו לאהרן ולבניו הבאים אחריהם בזמן הביהמ"ק קיים, ולדורות היינו על זמן שנחרב הבית דהוי הלימוד במקום הקרבה וקיים נמי הקרא זאת תורת העולה שיהי' כאלו הקריב עולה ממש על מוקדה על המזבח, וזה השתי פעמים לאמור. הראשון לאמור צו את אהרן ואת בניו בזמן שביהמ"ק קיים וגם לאמור השני זאת תורת העולה הוא אל כל ישראל ולא לכהנים דווקא וע"ז שפיר קשיא לי' לר"ש דלפי"ז למה לא נאמר צו רק אבל אהרן ובניו אחריו, אבל אצל לאמור השני דהוא לכל ישראל