זקן אהרן (קורץ) קצה

דכלות, דלמדס"ל אלף זעירא משום עניוות סובר ואו דכלות נמי משום עניוות ולקח דיו על הואו מה שנשאר מן א' זעירא, ודיו לראשו של משה מהיוד של עניו והא דמביא הספר חסידים הנ"ל דהקב"ה מוחק בדיו הנשאר מכתיבת התורה על ראש כל הצדיקים הוא ממה שנמחה שם משה מפ' תצוה ומיושב הכל אבל מדס"ל אלף זעירא בשביל שלקח אשה כושית ואינו דורש בעניוות של משה י"ל דגם בכלות פליג דהואו לאו משום עניוות רק דכך צריך לכתוב בואו ולא משום דסובר ע"י עניוות כתב הואו. דהמ"ד ס"ל דהאותיות לאו הפקר הוא בידו של משה לכתוב חסר ויתיר כרצונו וגם בהא דקינח משה על ראשו מה שנשתייר מן היוד של עניו גם בזה פליג וסובר דמשה רבינו לא החסיר בעצמו היוד מענו רק הכל הי' עפיה"ד, ומכ"מ נשאר דיו משם משה הנגזר שימחוק מפ' תצוה ומזה הקב"ה מוחק בראשן של הצדיקים כדברי הס' חסידים הנ"ל וי"ל דסובר דבקולמוס לא נשאר על אות רק טופח שלא להטפיח ומזה המעט קרן פניו של משה ובזה לא נצטרך להוסיף בזה שום פלוגתא רק הנך דפליגי בא' זעירא דויקרא המה כל אחד לשיטתו וכנ"ל והבן: באופן אחר במדרש, למה האלף דויקרא זעירא ח"א משום דהי' עניו וח"א משום שלקח אשה כושית והנה במדרש נשא בפסוק ויהי ביום כלת משה כלת כתיב דהי' ככלה הנכנסת לחופה דשכינתא היא ב"ז רק משה רבינו מחמת ענותנותו לא רצה לכתוב בהדיא כלת רק כלות בוא"ו, וכבר הקשיתו לסברת רבינו הר"ר העשל זצ"ל דהקב"ה נתן דיו מצומצם לכתיבת הס"ת הי' למשה רבינו לחשוש שמא יחסר לו דיו על אות אחר שבתורה, ובשלמא למדס"ל דאלף זעירא משום שהי' עניו שפיר נשאר לו דיו ממה שכתב זעירא במקום גדולה, אבל מדס"ל משום שלקח אשה כושית א"כ ע"כ דהקב"ה אמר לי' לכתוב אלף זעירא כדברינו הנ"ל וא"כ איך כתב ויו יתירא אצל כלות. אמנם נ"ל עפי"מ שמביא בנח"ק שני דעות בהא שלא נזכר שמו של משה בפ' תצוה ח"א משום שאמר מחני נא כו' וקילל א"ע נתקיים בזה קללתו במה שנמחה שמו מפ' תצוה, וח"א משום כבודו של משה שהי' ראוי למשה להיות כהן ואהרן לוי ובשביל שסירב בשליחותו של מקום ניטל ממנו הכהונה וניתנה לאהרן, וי"ל החילוק שבין שני הדעות דאם בשביל שאמר מחני שפיר י"ל דנשתייר לו דיו משם משה משום דמתחלה כשהתחיל לכתוב מבראשית עד מ"ת לאחר שאמרו ישראל נעשה ונשמע כמו שפירש"י בסוף משפטים נתן לו הקב"ה דיו גם על שם משה בפ' תצוה. רק לאחר עשיית העגל שאמר משה מחני הוא דנגזר למחות שמו מפ' תצוה וא"כ שפיר נשתייר לו דיו משם משה, אבל למאן דסובר בשביל שסירב בשליחות המקום דענשו הי' קודם שהלך למצרים א"כ בעת שהתחיל לכתוב מבראשית לא ניתן לו דיו על שם משה כיון דכבר הי' מחיוב העונש ממעיקרא וכמובן, ומעתה נאמר דהנך שני מ"ד דפליגי באלף זעירא דויקרא דמדס"ל משום שהי' עניו וא"כ דורש לכבודו של משה, י"ל דאזל לשיטתו ויסבור הא דלא נזכר שמו של משה בפ' תצוה נמי הוא משום כבודו של משה מחמת שנאמר שם הבגדי כהונה, וא"כ שפיר י"ל דדיו מאלף זעירא נשאר לו על הואו דכלות אבל משם של משה שלא נזכר בפ' תצוה לא נשאר כלל כיון דלא התחיל הקב"ה מתחלה ליתן דיו על שם משה, אבל מדס"ל דאלף זעירא משום שלקח אשה כושית ודורש בענשו של משה סובר נמי בהא דלא נכתב שמו בפ' תצוה הוא נמי עונש של שאמר מחני נא, וא"כ שפיר נשאר דיו משם משה וע"כ שפיר הי' יכול לכתוב כלות בואו ממה דנשאר משם משה שלא נזכר בפ' תצוה ודוק: מדרש פליאה מובא במגלה עמוקות וז"ל אעברה נא אותיות ראב"ע ע"כ והוא תמוה וכתב הרבינו ר"ר העשל בס' חנוכת התורה לתרץ עפי"מ דאיתא דמשה ביקש להיות נשאר חי אף שהגיע העת של יהושיע להיות מלך ורצה משה להיות רק כנשיא ללמוד תורה, והשיב לו הקב"ה מעלין בקודש ולא מורידין דאתה מלך ונשיא ואם כדבריך להיות נשיא בלבד אין מורידין ע"כ, ולכאורה יש להביא ראי' למשה מראב"ע שמינו אותו לנשיא ואח"כ החזירו לר"ג ודרש ר"ג שתי שבתות והוא שבת אחת א"כ הורידו אותו וע"כ דצ"ל כיון דנשאר לו קצת קדושה לא