זקן אהרן (קורץ) קצב

ואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו משה כך שמעתי מפי הקב"ה אמר משה בצל אל היית כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה וכן עשה המשכן תחלה ואח"כ כלים עכ"ל פירש"י בתוס' באור, ובדברי פירש"י תמוהין מאוד דאיך משה רבינו סתר א"ע דמתחלה אמר כך שמעתי מפי הקב"ה משמע כלים ואח"כ משכן והדר אח"כ והודה לבצלאל, ואין לומר דמשה רבינו טעה מתחלה ואח"כ חזר מדבריו דח"ו אין אנו יכולים לתלות טעות בדברי משה רבינו וכש"כ במקום שאמר כך שמעתי כי משה אמת ותורתו אמת, ואין לומר דמה שאמר משה רבינו כך שמעתי מפי הקב"ה כוונתו בזה תיכף להודות לבצלאל וכן רצה מופלג אחד אשר הראיתי לו דברי הפירש"י לומר כן בכוונת רש"י דבכאן הודה לבצלאל ואח"כ אמר לו משה עוד לבצלאל דהי' בצל-אל, אולם אי אפשר לומר כן דא"כ תקשה מתחלה אמר משה כך שמעתי מפי הקב"ה משמע דזוכר שכך שמע מפי הקב"ה ואח"כ אמר כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה א"כ משמע דבאמת אינו זוכר מה ששמע רק השתא מבין בדעתו שבוודאי כך צוה לי הקב"ה, ע"כ נלפענ"ד בטח דנפל טעות בדפוס בדברי פירש"י והלשון אמר לו משה כך שמעתי מפי הקב"ה, צריך להיות אמר לו שמא כך שמעת מפי הקב"ה והוא דברי בצלאל ששאל כן למשה רבינו וע"ז השיב לו משה רבינו בצל קל היית כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה ועיין במס' ברכות שבאמת מביא הגמ' כן כפי ההגהתי. אולם הא עדיין תקשה כיון דמשה רבינו לבסוף הודה לבצלאל למה הפך דבריו בתחלה לומר כלים ואח"כ משכן, ועיין באוה"ח פ' תרומה שהאריך בזה אבל על משה רבינו י"ל דלק"מ עפי"מ שמקשים בתוס' בהא דמשה רבינו הודה לבצלאל והרי מצינו בפ' תרומה שהקדים הקב"ה כלים למשכן ותירצו בתוס' כי בפ' תשא הקדים הקב"ה משכן לכלים וי"ל סברת התוס' כיון דפ' תשא הוא אחר פ' תרומה ע"כ אזלינן בתרי'. ומעתה חדא מתורץ בחברתה כיון דבפ' תרומה הקדים הקב"ה כלים למשכן ע"כ אמר ג"כ משה רבינו לבצלאל מקודם כלים ואח"כ משכן אבל לבסוף שפיר הודה משה רבינו לבצלאל כיון דבפ' תשא אמר הקב"ה כדברי בצלאל משכן ואח"כ כלים, ומכ"מ לא חזר משה רבינו מדבריו בעצמו כיון דכבר אמר לבצלאל עפיה"ד רק כאשר ראה שבצלאל הבין בעצמו אז שפיר הודה לדבריו. אך עפי"ד התוס' הנ"ל יש להעיר דלמה הקב"ה בעצמו שינה מדבריו הקודמים אמנם י"ל עפי"מ דאיתא דהתחיל העם לרנן אחר משה שאומרים שכל הגדולה הוא נוטל לו ולמשפחתו, ע"כ צוה השם למשה שיאמר לו תחלה כלים ואח"כ משכן ובצלאל מעצמו הבין דצריך לעשות מקודם משכן ואח"כ כלים ואז כולם יודי שרק בצלאל החכים יותר מכולם והוא ראוי לאותו איצטלא: באופן ב' י"ל הטעם ששינה הקב"ה מדבריו הראשונים עפי"מ דאיתא במדרש ובבעתוס' פ' פקודי דכל מעשי המשכן הוא כנגד ברייתו של עולם ועיי"ש מה שחושב שם בבעתוס' כמה פרטים שהי' במשכן כמו שהי' בבריאות העולם, ולכך באמת מהאי טעמא איתא דיודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ דאלולי זאת לא הי' ראוי לבנות המשכן וידוע דהתורה קדמה אלפים שנה לבריאת העולם, ומעתה שפיר יש להבין הטעם שבפ' תרומה הקדים השי"ת הארון למשכן משום דהארון הוא נגד התורה וכיון דהתורה קדמה לבריאת העולם ולכך נגד זה נצטווה קודם ארון והדר משכן, אבל כיון דבאמת נתינת התורה לארץ הי' אחר בריאת העולם ולכן שפיר אמר בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים בתוכה וע"כ צריך לעשות מקודם המשכן ואח"כ הארון ובזה שפיר הבין משה רבינו חכמת בצלאל שהודיעו הטעם בזה מפני מה הקב"ה שינה את דבריו הראשונים דכך הי' צריך להיות דכשהתורה עדיין היתה למעלה היתה קודם בריאת העולם אבל כשניתנה התורה למטה ניתנה אחר בריאת העולם: ואפשר כיון דעכ"פ יצא מפי הקב"ה בתחלה לעשות כלים ואח"כ משכן גם זאת נתקיים משום דבכל שבעת ימי המלואים פרק משה רבינו את המשכן בכל יום והקימו וכשפרק המשכן נתקיים הארון תחלה ואח"כ המשכן, אך אי מהאי טעמא הי' סגי לפרקו ולהקימו רק פעם אחת ולמה עשה כן בכל שבעת ימי המילואים. אבל י"ל דעשה כן כנגד ז' ימי הבנין וידידי החסיד המופלג בתוי"ר כמו"ה ר' צבי סירקאס נר"י העיר