זקן אהרן (קורץ) קצא

כל העבודה שלא חסרו אפי' נקודה אחת הן בבנין המשכן הן באהל מועד וכליו והבגדים ומכ"מ אין יכולין להקימו וע"כ הביאו הכל דאפשר גם בדברים אחרים יש איזה חסרון, ואע"ג דלא הי' להם שום סימן רק במשכן בלבד בהקמתו דיכול להיות גם בדברים אחרים אם חסרו איזה חסרון יהי' הסימן ניכר בעת שיצטרך, ע"כ אמרו למשה שיראה כל הדברים הנעשים אם נעשה הכל כדת וירא משה את כל המלאכה על כל הדברים שעשו הכל כאשר צוה ד' ויברך אותם ואז נשארו הכל בתמיהה גדולה א"כ למה אינם יכולין להקים המשכן, וע"כ נסמך תיכף לענין זה פרשת ביום החדש הראשון תקים את המשכן וזה הי' תירוץ על שאלתם כי הניח הקב"ה זאת למשה וא"ש: ויביאו את המשכן אל משה פירש"י בשם המדרש תנחומא אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם א"ל עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו וכתב בשפ"ח וז"ל והוקם ע"י משה בפעם ראשונה מאליו והיינו בנס ומן היום ההוא והלאה נזקף מאליו ע"י המקימין אותו בכל מסע ומסע ע"כ, ועפי"ז צ"ל דתמיד הי' ההקמה בנס וכבר הבאתי לעיל עפי"ד בעתוס' בפ' תרומה בד"ה ועצי שטים דהקרשים היו מעץ קל מאוד א"כ לא הי' נס בההקמה רק הנס הי' מה שבפעם הראשון שום אדם לא הי' יכול להקימו משום כבודו של משה אבל אחר שהקימו משה רבינו בפעם הראשון שפיר כל אדם יכולים להקימו. ובזה תירצתי מאי דקשיא לן מהא דיליף במס' שבת דלכך המושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב שכן הי' במשכן שהיו מושיטין הקרשים מעגלה לעגלה דרך רה"ר, וקשה אם אחד הי' יכול להגביה ולהושיט הקרשים לחבירו מעגלה לעגלה א"כ כש"כ שיכולין להעמידו ואין לומר דההושטה הי' ע"י אנשים הרבה דא"כ איך למידין משם הא הושטה ע"י אדם אחד לא הי' רק ע"י אנשים הרבה וע"י אנשים הרבה לא נוכל למילף שיתחייבו בהושטה משום דהי' כן במשכן כיון דקיימ"ל דשנים שעשאו פטורין ולכאורה יש לדחוק דיליף משם רק הושטה באדם אחד שיתחייב משום דעכ"פ היו שם הושטה אע"ג דשם הי' ע"י אנשים הרבה מכ"מ כיון דלא נוכל למילף בשנים המושיטין שיתחייבו אבל אחד המושיט שפיר חייב משום דהי' שם הושטה כזו אבל הוא דחוק, אבל עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דבאמת הי' הקרשים קלים רק הנס הי' מה שהמה לא הי' יכולין להקימו אתי שפיר די"ל דבאמת התם במשכן הי' רק אחד מושיט וכנ"ל, אבל לדעת רש"י ושפ"ח דתמיד הוצרכו לנס משום דהקרשים כבדין היו הקושיא במקומה עומדת דאם אין יכולין להקימו מכש"כ שאין יכולין להגביה ולהושיט לחבירו וע"כ דהי' ע"י אנשים רבים א"כ איך ילפינן במושיט באדם אחד שיהי' חייב דמושיט באדם אחד לא מצינו במשכן. ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא במס' שבת צ"ד אמר ר' יודא אמר רב ואמרו לה אמר אביי ואמרו לה במתניתא תני זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור"י ור"ש פוטרין זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"י ור"מ מחייבים ור"ש פוטר והנה בפשטות משמע דזה אינו יכול לר"י ור"מ שניהם חייבין דבשביל ששניהם לבדם אינם יכולים לעשות הוי כמו שכל אחד עושה לבדו מלאכה שלימה ומעתה י"ל דר"י ור"מ דפליגי עם ר"ש בזה א"י וזה א"י אם חייבין או לא הם יפלגו בסברת רש"י ותוס' הנ"ל אם הקרשים מעץ קל הי' או לא, דר"י ור"מ דמחייבין בזה א"י וזה א"י דהוי כמו שכל אחד עושה מלאכה שלימה יסברו כפירש"י הנ"ל דהקרשים כבדין היו והיו ההושטה ע"י רבים וכיון שכל אחד בלבדו אינו יכול הוי כמו שהי' אדם אחד מושיט, ולכך שפיר ילפינן גם מושיט מרה"י לרה"י דחייב הן באדם אחד או ברבים שכל אחד בלבדו אינו יכול דהוי כמו אדם אחד עשאה, אבל ר"ש דסובר זה א"י וזא"י דפטור ס"ל כס' התוס' הנ"ל דמעץ קל הי' ושפיר הי' ההושטה ע"י אדם אחד ושפיר ילפינן משם דמושיט חייב אבל בשני בני אדם אע"ג דזא"י וזא"י שפיר דפטור דכה"ג ל"ה במשכן: ובצלאל עשה את כל אשר צוה ד' את משה פירש"י אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה ד' את משה כו' כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים (והיינו הארון שהי' הראשון לכל כלי המשכן) א"ל בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית