זקן אהרן (קורץ) קצ

משום שהי' גבוה עשר אמות ולא הי' אצלו שום נס ע"כ ס"ל כפירוש ראשון של בעתוס' דהעדות הוא שנתרצה הקב"ה על מעשה העגל והבן. אולם אחר העיון י"ל דגם לדעת הגמ' דמשה יכול להקימו בשביל שהי' גבוה עשר אמות ולא נעשה שום נס בהקמתו מכ"מ י"ל דהי' ג"כ עדות למשה דהא באמת תקשה למה הצריכו דוקא למשה וכי אין עצה להקימו ע"י רבים, וביותר קשה הלא בצלאל שהי' חכם ומבין מדעתו לעשותו איך יסתם עצתו בהקמתו אמנם צ"ל דבאמת הנס הי' מה שהם לא הי' יכולין להקימו אפי' ע"י אנשים רבים ובצלאל עמהם ולכך שפיר זהו עדות למשה, ולפי"ז שפיר מיושב דלמה נאמר כאן שבצלאל ואהליאב עשו כל אשר צוה ד' דהקרא מביא בזה דהמשכן הי' עדות למשה מאחר שבצלאל עשה כל הבנין בחכמתו ונסתם עצתו בהקמתו שנעשה נס שלא היו יכולין להקימו שיהי' עדות למשה: ויביאו את המשכן אל משה פירש"י שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו שלא הי' יכול שום אדם להקימו מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם א"ל עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש תנחומא וקשה הא אמרינן במס' שבת הם מושיטין הקרשים מעגלה לעגלה במשכן ולכך חייבין על הושטה מרשות לרשות דרך רשה"ר ע"כ, ומעתה אם היו מושיטין שהגביהו הקרשים מעגלה ומושיטין לחבירו בעגלה השני א"כ כש"כ שיכולין להעמידו ולזקפו במקומו ואין לומר דהושטה הי' ע"י אנשים הרבה אבל איש אחד לא הי' יכול להושיטן מחמת כבדן (ועי' בר"ן שבת באיסור מושט שהיא ע"י שניים ע"ש מ"מ תקשה הא גם כאן יכולין להקימו ע"י אנשים הרבה) ועוד קשה הא איתא בבעתוס' פ' תרומה בד"ה ועצי שטים דהקרשים היו עשוים מעץ קל מאוד כו' ועיי"ש ומעתה תיקשו לדעת בעתוס' למה לא היו יכולין להקימו, אמנם י"ל דחדא מתורץ בחברתה די"ל דההושטה הי' ע"י אדם אחד כיון דהי' עשוין מעץ קל מאוד כדברי בעתוס' ואם יכולין להשיטן כש"כ דיכולין להקימן וכיון שראו שאין שום אדם יכול להקימו ידעו והבינו דע"כ מן השמים עכבוהו להקימן, וי"ל דגם כוונת פירש"י שלא הי' יכול שום אדם להקימו מחמת כובד הקרשים אין הפירוש שהקרשים היו כבדין כיון דבאמת היו קלים מאוד שהרי יכולין להשיטן אלא כוונתו דרק אם היו רוצין להקימן היו כבדין, ועפי"ז יובן המשך הכתובים ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו כו' דלכאורה יש בזה הרבה דקדוקים, א' כל הפסוק ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו מיותר ואין לו שום שייכות לכאן דכך הי' לו לכתוב ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויבואו אל משה, גם בהא דכתיב ויביאו את המשכן אל משה והדר אמר את האהל וכו' דהי' צ"ל ויביאו אל משה את המשכן ואת האהל ואת כל כליו, אמנם עפ"י דברינו הנ"ל הכל מיושב שפיר דבאמת אחר שכלו ונגמר כל עבודת המשכן וראו שאין יכולין להקימו נשארו באימה ופחד שהבינו דמהש"מ עכבו בההקמה, וזהו שאמר הכתוב ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד והכתוב מעיד שבאמת ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ד' את משה הן במלאכה והן בכוונת עשייתן וכדברינו הנ"ל בד"ה ויעשו ומכ"מ לא היו יכולין להקימו מש"ה ויביאו את המשכן אל משה, ובזה יתורץ נמי הא דאמר ויביאו את המשכן אל משה והדר אמר את האהל ואת כל כליו וגומר משום דבאמת רק בשביל המשכן בלבד הביאו אל משה לראות אם חסרו ממה שצוה ד' את משה רק דרך אגב הביאו ג"כ שאר דברים האהל וכל כליו ולכך שפיר הסמיכו לשון ויביאו אל תיבות את המשכן ודוק. ובדרך הזה יובן נמי המשך הכתובים אחר שחשב כל הדברים אשר הביאו למשה נאמר ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו בנ"י את כל העבודה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה והדברים כפולים דהי' סגי לומר וירא משה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם, ובהנ"ל יובן היטב דהכתוב אומר ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו בנ"י את