זקן אהרן (קורץ) יט

המות, אמנם י"ל דלק"מ כיון דבאמת לא יתבטל המלאך המות רק ע"י הקב"ה בעצמו וכמובן, אך אם נאמר דאם הביטול ע"י הקב"ה בעצמו לא נחשב בכלל הדברים שבטלו, א"כ שוב תקשה מאי פריך הילקוט והרי לוחות ששברן משה, הא איתא דמש"ה שיבר משה את הלוחות משום דהכתב פרחה מהם, וא"כ עיקר ביטל הלוחות הי' רק ע"י הקב"ה בעצמן ולא ע"י משה, וא"כ מאי פריך הילקוט מהלוחות, אמנם נ"ל דבאמת כוונת הילקוט שכתב דבאמת לא שברן משה אלא באחיזת עינים הי' וישראל סברו שמשה שברן. כוונתו היא באמת על דרך זה דכיון שפרחה מקודם הכתב ע"י הקב"ה בעצמו לא נקרא דשברן משה דהא בעת שמשה שברן כבר לא הי' לוחות רק סתם אבני לוחות, רק באחיזת עינים הי' שישראל סברו שמשה שברן בעוד שהי' בהם הכתב ובאמת שפרחה מהם הכתב מקודם ששברן רק שמשה רבינו עשה כל כך במהירות תיכף כשפרחה מהם האותיות שברן וזהו אחיזת עינים שישראל סברו שהשבירה הי' מתחילה ואח"כ פרחה מהם האותיות והבן. ואם כנים דברינו אלה בזה יתורץ היטב שני קושית גדולות על הילקוט א' שכתב דלא שברן משה באמת הרי אמרינן בגמ' דהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון הרי חזינן דנשברו, ועוד אם נאמר דלא נשברו למה הוצרך משה לפסול שני לוחות אבנים כראשונים הרי הי' יכול ליקח הראשונים בעצמן שהם מעשי הקב"ה בעצמו, גם קשה מאוד לומר שבאמת לא נשברו ובאחוזת עינים סברו ישראל שנשברו דאיך עשה משה אחיזת עינים דהוי אביזרייהו דכישוף ולא נכון כזאת לעשות בישראל ודוק היטב: עוד יש לתרץ דממלאך המות לק"מ די"ל כיון דביטולו לא תהי' רק אחר ימות המשיח, וא"כ י"ל דתיכף מתחילה לא נברא המלאך המות רק עד זמן התחיי' אבל מהלוחות שפיר מקשה כיון דאם ישראל ל"ה עושין את העגל לא היו הלוחות נשתברין והבן: אך לפי"ז תקשה מהלוחות קושיא אחרת עפי"מ דאיתא דלמה נאמר הששי בה"א דהתנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם מקבלין ישראל את התורה ע"ז מרמז ה' דהששי על ה' שהוא חמשה חומשי התורה, עוד פירשי' פירש אחר וז"ל שביום ששה בסיון נתחזקו כל יצירת בראשית ונחשב כאלו העולם עתה נברא וזה יום הששי היינו ששה בסיון שמוכן למתן תורה עכ"ל, ולפי"ז עיקר בריאת העולם תלוי בקבלת התורה ואם ישראל לא הי' מקבלין את התורה הי' מוחזר העולם לתהו ובהו אע"ג שהעולם מעשי הקב"ה וע"כ משום דבתנאי נברא וכמובן. וא"כ לפי"ז שוב גם בלוחות נמי לק"מ עפי"מ דאמר במס' ב"ק נ"ד ע"ב דשאל ר"ח בר עגיל מפני מה לא נאמר בלוחות הראשונות טוב כו' ואמר מפני שהיו עתידין להשתבר, וא"כ כיון דהקב"ה מעיקרא לא כתב בהן כי טוב משום דידע שעתידין להשתבר א"כ ע"כ מעיקרא אדעתא דהכי יהבינהו למשה רבינו שישתברו וצע"ג: ויצו ד' אלקים על האדם לאמור מכל עין הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כל המפרשים דקדקו על הנך שתי תיבות "ממנו" מיותרים הם דהי' סגי לומר לא תאכל כי ביום אכלך מות תמות ואין לומר דבא להתיר כל שאר עץ הגן ולדיוקא "ממנו" לא תאכל אבל מכל עץ הגן תאכל ז"א דהא בפירוש נאמר בקרא מכל עץ הגן אכל תאכל: ולכאורה יש לדחוק ולומר דהכל לדיוקא דכל זה שאמרתי לך מכל עץ הגן אכל תאכל באופן שממנו לא תאכל אבל אם תאכל ממנו אז גם מכל עץ הגן לא תאכל וכמו שבאמת כן הי' שנגרשו תיכף מגן עדן והבן: אך אי אפשר לומר כן דהא באמת לא נטרד מג"ע בשביל איסור אכילה מכל עץ הגן רק בשביל שלא יאכל מעץ החיים כמפורש בקרא ועוד הרי נאמר ביום אכלך מות תמות ואם ימות הרי ודאי דשוב לא יאכל מכל עץ הגן: אולם נלענ"ד דבאמת לא מצינו איסור מפורש רק לאכול מעהד"ע אבל אכילה מעץ החיים לא מצינו שום איסור, וי"ל דבאמת הסברא כן היא דמתחילה כ"ז שלא