זקן אהרן (קורץ) יח

ראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ולכאורה אינו מובן דשניהם היינו הך דבשביל התורה הייני שישראל יקבלוה ובשביל ישראל נמי היינו שיקבלו את התורה דאלו ישראל בלא תורה כשאר אומה"ע חשובים, אולם עפ"י דרכנו י"ל עפי"מ שמקשה במס' חגיגה את השמים מה דריש בי' ובדרכנו י"ל את השמים לרבות המלאכים את הארץ לרבות ישראל, והכי קאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא את הארץ שאם יקבלו את התורה יתקיימו הארץ וכל אשר עלי' ועוד בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ברא את השמים שאם לא יקבלו ישראל את התורה ישאר התורה בשמים אצל המלאכים: ובזה יש לנעץ סוף התורה עם תחלתה דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וקשיא לב"ה כיון דארץ נבראת תחלה למה הקדים כאן שמים לארץ דכתיב את השמים ואת הארץ אמנם כיון דבאמת קשה למה רק הארץ יראה אך י"ל משום דהארץ חטאה וגורמת לאדם שחטא וכמובא בספרים ולכך הארץ דוקא יראה שתיבטל מן העולם משום שע"י חטאה גורמת לאדם שיחטא, ועי"ז לא יקבל נמי את התורה ויהי' הארץ עונשה גדול, אבל השמים לא חטא ולכך אפי' אם לא יקבלו ישראל את התורה ישאר התורה אצל המלאכים בשמים, וגם השמים ישארו לעולם, ולכך מטעם זה השמים בטוחים שישארו ולא הארץ, ולכך שפיר הקדים שמים לארץ וכנ"ל, וזה שאמר את השמים ואת הארץ שהקדים שמים קודם לארץ. וע"ז יתרץ משום לעיני כל ישראל שפירש"י ששיבר משה רבינו את הלוחות, וזהו הפחד הי' באמת לארץ בעצמה גם מקודם שיראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה ותיבטל הארץ, וכן השמים היו בטוחים שישארו, ולכך שפיר הקדים שמים לארץ ודוק: ילקוט בראשית כל מה שעשה הקב"ה בעצמו בעולם אינו בטל לעולם ע"כ. והקשה הילקוט הרי לוחות דכתיב והלוחות מעשי אלקים המה ושברן משה, ומתרץ דבאמת לא שברן משה אלא באחיזת עינים הי' וישראל סברו שמשה שברן, ופריך והרי אדם שעשה הקב"ה בעצמו ואפ"ה הוכרח למות, ומשני מכאן מוכח תחה"מ מה"ת וממילא לא בטל לגמרו: ובדברי הילקוט הזה נולד לנו טעם הגון להבין אשר רבים מקשים למה הוצרך הקב"ה לעשות שהמתים ירקבו והעצם הנסכי שנקרא לוז ישאר חי וממנה יתחיל הקב"ה את תחה"מ, הא אפי' אם גם הנסכי הי' נרקבת הי' יכול הקב"ה להחיות המתים, וכהאי ק"ו המובא בגמ' מה דלא הוי הוי מה דהוי לא כש"כ. אולם עפ"י הנ"ל בשם הילקוט ניחא היטב, דמש"ה לא נרקב הנסכי כדי שלא יהי' בטל לגמרו מעשי הקב"ה ואע"ג דהקב"ה מחי' המתים הרי היא כבריאה חדשה שעושה מעפר הארץ אדם חדש כיון כשמת בטל לגמרו, אבל אם התחיי' הוא רק מהנסכי ל"ה בריאה חדשה וזהו שאמר הילקוט בדיוק לשונ' וממילא לא בטל לגמרי: דעכ"פ הנסכי נשאר חי שממנה יתחיל הקב"ה תחה"מ והבן: אולם העירותי עפי"ד הילקוט מהא דאיתא בגמ' בשדים פרים ורבים כבני אדם ומתים כבני אדם, ותיקשי הא גם את השדים ברא הקב"ה בעצמו ומכ"מ מתים, הכי נאמר דגם השדים יקומו בתחה"מ וצ"ע, אך י"ל דקושית הילקוט מאדם לא מכל אנשים פריך רק מאדם הראשון דוקא שהקב"ה בעצמו ברא אותו אבל כל אנשים הרי מאבותיהם נולדו שפיר לא מיקרי מעשי הקב"ה בעצמו ורק אדה"ר דוקא שברא הקב"ה אותו בעצמו ומכ"מ מת פריך שפיר והבן. ולפי"ז שוב לק"מ מהשדים כיון דבאמת על כל השדים נמי לק"מ כיון שהם פרים ורבים א"כ נולדו מאבותיהם ולא מיקרי מעשי הקב"ה בעצמו רק על השני שדים הראשונים הזכר ונקיבה שהם נבראו ע"כ ג"כ ממעשי הקב"ה הוא דקשיא למה מתו, וע"ז שפיר יש לתרץ דשמא באמת השדים הראשונים לא מתו כלל ועדיין חיין ורק על האדם וחוה שמצינו בתורה שמתו הוא דקשיא לי' ודוק היטב: עוד יש להקשות אמאי לא מקשה הילקוט והרי מלאך המות שנברא ע"י הקב"ה בעצמו ומכ"מ ואתא הקב"ה ושחט למלאך