זקן אהרן (קורץ) קפח

מלהביאו ויש חשש תקלה אבל הכא דכל ישראל זריזין היו להביא נדבתן למשכן במהירות כמו שנאמר ויצאו מלפני משה דכל אחד הי' רוצה להיות מן המוקדמין להיות לו חלק במשכן והי' ירא להיות מן המאחרין שמא יפסיד שלא יהי' לו חלק במשכן ולכך לא שייך כאן חשש תקלה ועיין באוה"ח מה שכתב בזה (ובאלשיך הק' פ' זו ע"ש): ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ד' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודא פירש"י חור בנה של מרים ומפרש בשפ"ח דקשיא לי' לפירש"י למה לא יחסו אלא עד חור או דהי' לו לומר רק בצלאל בן אורי מש"ה פירש"י חור בנה של מרים שהיתה נביאה לכך זכה לזה ע"כ, והנה אמרתי רמז נכון לדברי פירש"י כי סופי תיבות מהפסוק בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עולה בגימ' "מרים" וגם בשם בצלאל תיבת "בשם" נוטריקון בנה של מרים. להראות בזה דזכה בצלאל לזה בזכות מרים, אבל תיקשו למה לא נכתב בפירוש בנה של מרים רק ברמז ויש להבין עפי"ד בעתוס' שדקדקו על הלשון ראו וכתבו דכשאמר משה לישראל שבצלאל יעשה המשכן היו ישראל מרננים אחרי משה ואומרים שכל הגדולה הוא נוטל לו ולמשפחתו אמר להם משה דעו וראו כי לא מדעתי אני עושה אלא מפי הקב"ה ואף כי באמת משה הי' סבור בעצמו לעשות הכל אמר לו הקב"ה לא כאשר עולה בדעתך אלא צדיק שנהרג על מעשה העגל דהיינו חור יבא בן בנו ויעשנו לפי שהמשכן כפרה על אותו מעשה וזה שאמר לו הקב"ה ראה קראתי ע"כ ולפי"ז שפיר מתורץ על נכון שלא נכתב בפירוש שם מרים כדי שלא יתרעמו שהוא נכד אחותו ועוד לכך נכתב רק עד חור לרמז להם דלכך דוקא בצלאל יעשה את המשכן משום שהוא נכד חור בכדי לכפר על הריגתו ויעזבו את תרעומתם. אפס עיקר תירוצם של בעתוס' עדיין צריכין תבלין דעכ"פ לא הי' משה צריך לומר לשון ראו רק דעו וכן יש לדקדק בדברי הקב"ה שאמר למשה ראה קראתי מהו לשון ראה. והנה ראיתי בס' הברית שכתב בהא דכתיב וכל העם רואים את הקולות משום דדברי הקב"ה מי שזכה לשמוע קולו זוכה נמי לראות את קולו ועיי"ש וא"כ הכ"נ מיושב שפיר דלכך אמר הקב"ה ראה קראתי דבקריאת הקב"ה שייך לשון ראי' והבן. מכ"מ בדברי משה רבינו קשה למה אמר לשון ראו אמנם אפשר לומר עפי"מ דאיתא דשכינה מדברת מתיך גרונו של משה א"כ י"כ דגם בקולו של משה שייך לשון ראי'. - עוד י"ל עפ"מ שיש עוד לדקדק בדברי בעתוס' הנ"ל שכתב דמשה הי' סבר שהוא יעשה הכל ואע"ג דכתיב בפרשת תרומה הרבה פעמים לשון ועשית מכל מקום איך הי' סבר בדעתו שהוא יעשה הכל והרי בפ' תצוה נמי כתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ובפסוק שאחריו נאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועשו את בגד אהרן א"כ הכ"נ בעיקר בנין משכן וכליו נמי י"ל ועשית ע"י אחרים. ועוד מרוב ענותנותו של משה למה יחשוב שרק הוא יעשה הכל, אך י"ל כיון דבנין המשכן בא לכפר על מעשה העגל ולכך הי' סבר כיון דכל ישראל פגמו בעגל ואין קטיגור נעשה סניגור והוא שלא הי' כלל באותו מעשה ולכך שפיר דרק הוא יבנה המשכן ורק הבגדי כהונה יעשו החכמי לב ולא את המשכן. והנה בקרא ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה הקשו במפרשים למה נאמר ואתה תדבר הי' יכול לומר דבר אל כל חכמי לב גם הקשה בזוהר למה נאמר מלאתיו לשון יחיד הי' לו לומר מלאתים עוד תקשה הא דאמר לו הקב"ה שידבר עם כל חכמי לב וקשה כיון שהקב"ה לא הודיע למשה מי הם חכמי לב מהיכן ידע משה מי הוא מחכמי לב וכי ידבר עם כל ישראל לנסות מי הוא מחכמי לב, אמנם נראה עפי"מ דאיתא בזוהר הקדוש וז"ל ואתה תדבר אל כל חכמי לב וז"ל דכלהו לא אתיין למיעבד עבידתא עד דרוח קודשא ממללא בגוייהו ע"כ, משמע מדברי הזוהר הקדוש דמי שזיכה לו הקב"ה ברוח קודשא וידע בנפשי' שהוא חכים למיעבד עבידתא בא מנפשי' למשה לאמור שהוא מוכן לעבוד עבידתא כל אחד ואחד במאי שהוא חכים הן בבנין המשכן וכליו וכן בבגדי כהונה כל אחד ואחד במאי שהי' עתיד לעשות, וכאשר דיבר משה רבינו עמהם וראה גודל בינתם ומעלתם ברוח קודשא שבהם וביותר הכיר משה רבינו מעלת אהליאב בן אחיסמך ובראשם ביותר מעלת בצלאל שהי' יודע לצרף אותיות מעשה