זקן אהרן (קורץ) קפז

שבנין המשכן א"ד שבת הרי בנין המשכן אינו אלא עשה ושבת הוי עול"ת ואין ע"ד לתו"ע ולעיל בפ' תשא הארכתי בזה ע"ש (ומחמת זה באמת אמרי' בגמ' יבמות דאזהרה הוא אפי' על לאוו דמחמר ע"ש בסוגיא): ולחדודא נלפענ"ד דהנה בתוס' יבמות ד' ו"ו בד"ה ונגמר הקשו מנ"ל דכיבוד או"א אינו דוחה ל"ת גרידא כיון דכל הני עול"ת נינהו ע"כ, ואי"ל דבאמת תקשה ל"צ קרא דכיבוד אב א"ד את השבת הלא שבת הוי עול"ת ואין עשה דוחה לתע"ו אמנם י"ל דאצטריך הקרא דאפי' בלאו דהבערה למאן דאמר ללאו יוצאת נמי לא ישמע לאביו אע"ג דאינו אלא לאו גרידא ושפיר מיושב קושית התוס' ג"כ, אולם הא תיקשו דאפי' למדס"ל הבערה ללאו יוצאת י"ל דבא למעט רק שאין מיתה בהבערה אבל מכ"מ מוזהר גם בהבערה בלאו ועשה וכן מצאתי כסברא זו במנחת חינוך במצות לא תעשה מלאכה בפסח ות"ל שכיוונתי לדבריו, עוד תקשה למדס"ל הבערה לחלק יוצאת חזרה קושייתי הנ"ל וקושית התוס' למקומה מנ"ל בלאו גרידא דלא ישמע לאביו כיון דכל הנך עול"ת נינהו וגם תיקשו קושייתי הנ"ל ל"ל קרא הא אין עדל"ת, ואין לתרץ למ"ד ללאו יוצאת אצטריך הקרא דגם הבערה לא ישמע לאביו דהא גם בהבערה איכא עול"ת אפי' למדס"ל ללאו יוצאת וכסברת החינוך הנ"ל ולא יצויר כלל בשבת לאו גרידא וא"כ מנ"ל דבלאו גרידא ג"כ לא ישמע לאביו ואין לומר כיון דעל איסור שבת ל"צ קרא ע"כ הקרא בא לגלות באם אינו ענין לשבת תנהו ענין לאיסור אחר בלאו גרידא זהו דוחק גדול ובישוב כל זאת נ"ל עפי"מ שהעלה חתנו של הנובי' קמא בהשמטות עפי"ד הריב"א שבתוס' חולין קמ"א דאע"ג דאין ע"ד לתו"ע מכ"מ הל"ת נדחה ואינו לוקה דלדבריו דהל"ת נדחה רק העשה אינו נדחה משום מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה, ולפי"ז אם עבר ועשה אז שפיר אמרינן להיפך מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ונדחו שניהם העול"ת בשביל עשה גרידא ועיי"ש, ועפי"ז יתיישב היטב קושיתי על פירש"י הנ"ל דשפיר אצטריך בבנין המשכן קרא להקדים שלא ידחה את השבת אע"ג דהוי עול"ת לאשמעינן דאע"ג בכל מקום אמרינן בעבר ועשה עול"ת נדחו שניהם מפני עשה וא"כ הכא בשבת דגלי קרא דאפי' בדיעבד לחודא מכ"מ הכא בבנין המשכן גלי התורה דאפי' בעבר ועשה ובנה המשכן בשבת לא קיים המצוה של בנין המשכן כלום וצריך לסתור ולבנות מחדש והבן - ועתה נבא ליישב קושית תוס' הנ"ל דע"כ נשמע מקרא את שבתותי תשמרו דגם בל"ת גרידא לא ישמע לאביו כיון דבאמת הא דנאמר את שבתותי תשמרו שלא ישמע לאביו קשה ל"צ קרא כיון דשבת הוי לתו"ע, וע"כ כדברינו הנ"ל דצריך הקרא דאפי' בעבר ועשה ששמע לאביו לחלל את השבת לא נדחה וחייב על איסור שבת, ומעתה יתיישב היטב קושית התוס' יבמות הנ"ל דהא כיון דקיימ"ל בכ"מ בעבר ועשה גם לתו"ע נדחו מפני עשה א"כ דמי עבר ועשה בלתו"ע כמו ל"ת בלבד לכתחלה דכמו דל"ת בלבד נדחה מפני עשה לכתחלה כמו כן עול"ת נדחין בדיעבד בעבר ועשה א"כ בכ"מ דל"ת בלבד נדחה לכתחלה גם עול"ת נדחין בדיעבד בעבר ועשה אין ע"ד לתו"ע א"כ לכתחלה גם לית גרידא נמי לא נדחה דבכ"מ שניהם שווין ומיושב קושית התוס': קחו מאתכם תרומה לד' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ד' יש לדקדק על כפל הלשון ועוד קשה מתחלה אומר תרומה לד' ואח"כ קראו תרומת ד' והעיר אותי בני היקר כמר משה מאיר שיחי' די"ל דמתחלה היו מפרישין את התרומה בביתם לאמור זאת תרומה לד' וזהו קחו מאתכם תרומה לד' ולאחר הפרשתן אמר הכתוב דכל נדיב לבו יביא את תרומת ד היינו מה שהפרושו מתחלה והבן ע"כ ובדבריו יש לפרש מה שדקדקו המפורשים בלשון יביאה דהוי הפירוש כמו יביא ואות ה' מיותר ע"כ ובדברי בני הנ"ל י"ל דבדקדוק נאמר יביאה דדוקא אותה תרומה שהפריש יביא ולא יחליפנה באחרת, עוד י"ל דבא ללמד דמוכרח להביאה אותה תרומה דוקא ולא מהני בי' שאלה כשאר תרומה דמהני בי' שאלה והבן, ויש להקשות מהא דאיתא בנדרים כנדרי כשרים לא אמר כלום דכשרים לא נודרין דחיישו לתקלה כהלל שלא הקדיש רק בפתח העזרה ולמה כאן יצוה אותם הכתוב להפריש התרומה בביתם, אך י"ל דוקא בשאר מקומות חיישינן שמא יתעצל