זקן אהרן (קורץ) קפו

להקדים את המאוחר. ועוד קשה לפירש"י הי' יכול הקב"ה נמי להקדים אזהרת שבת ולא יצטרך הקרא אך למעט, גם יש לתמוה דלמה הקב"ה לא הזהיר על הבערה ולמה משה רבינו הזהיר לא תבערו אש. ונ"ל דהנה בנין המשכן הי' לכפר על מעשה העגל ואיתא בנח"ק הקדים שבת לבנין המשכן לבשרם שע"י שמירת שבת יתכפרו על מעשה העגל כמאמר חכז"ל אפי' עובד עבו"ז כדור אנוש מוחלים לו עכ"ל, ולפי"ז הי' לישראל שני עניינים לכפרת העגל נדבת המשכן ושמירת שבת והנה שמירת שבת הוא להעיד על מעשיו של הקב"ה כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, אבל נדבת המשכן מעשיהם של ישראל שע"י נדבתם למשכן יתכפר מה שנדבו לעגל כמובא בפירש"י ובמפרשים, ואיתא דבר יקר בקדושת לוי דלמה בתורה נאמר חג המצות וישראל קורין אותו חג הפסח ותירץ דשם פסח על שום שפסח הקב"ה על בתי בנ"י וחג המצות על שום שלא הספיק בציקם להחמיץ הרי שם הפסח על מעשה הקב"ה ושם חג המצות על שם מעשה ישראל שלא הספיק בציקם להחמיץ ולכך הקב"ה שחביב עליו מעשה ישראל קורא שם היו"ט חג המצות לרמז על מעשה ישראל אבל ישראל חביב עליהם מעשה הקב"ה לכך קורין חג הפסח ע"כ. ולפי"ז שפיר י"ל דמש"ה הקדים הקב"ה הציווי דמלאכת המשכן שבא לכפר על מעשה העגל משום דחביב לי' לקוב"ה נדבת לבם למשכן שהכפרה הוא מעשיהם של ישראל, אבל משה רבינו הקדים שמירת שבת שהוא להעיד על מעשה הקב"ה משום דעל ישראל יותר חביב מעשה של הקב"ה שהוא השבת כדי לבשרם שע"י השבת יתכפרו על העגל כנ"ל, ומיושב קושיא א' - ומעתה מאחר דהקב"ה רצה דוקא להקדים את נדבת ישראל דחביבא לי' כנ"ל ע"כ שפיר הוצרך אך למעט אבל משה רבינו שהקדים אזהרת השבת שוב לא צריך למעט דממילא נשמע בלא"ה שאינו דוחה את השבת וכדברי פירש"י ומתורץ קושיא הב' - ומעתה יתיישב היטב גם קושיא הג' דלמה הקב"ה לא הזהיר על הבערה ומשה רבינו הזהיר על הבערה כיון דבאמת יש להקשות בין בצווי של הקב"ה שכתב אך למעט דבנין המשכן א"ד שבת בין לאזהרת משה רבינו לישראל שהקדים אזהרת שבת לומר שאינו דוחה שבת דל"צ קרא דבלא"ה ידעינן דבנין המשכן א"ד שבת כמו שהבאתי לעיל בשם הספורנו דשבת הוי עול"ת וגם חמור שיש בו חיוב מיתה, אמנם י"ל כמש"כ בבעתוס' דלכך הזהירה תורה על ההבערה טפי משאר מלאכות משום שאינה נראית כ"כ מלאכה ושמא יאמרו לא נעשה מלאכה אבל נבעיר האש ונזמין הכל בשבת כדי לעשות בזהב ובכסף מיד לאחר השבת לכך נאמר לא תבערו ע"כ, ולפי"ז דוקא הקב"ה שלא הקדים שבת למלאכת המשכן והוצרך הכתוב לכתוב אך שא"ד את השבת ע"כ לא צריך לפרש ולהזהיר על הבערה דהא שפיר ע"ז נאמר אך למעט אפי' הבערה דאלו על שאר מלאכות ל"צ קרא למעט דבלא"ה אינו דוחה דשבת הוי עול"ת החמור וכנ"ל, בשביל שאר מלאכות החמורים הקדים אבל הבערה הו"א דמותר ולכך הזהיר בפירוש על הבערה ובזה מיושב דקדוק של המפרשים בפ' תשא על הלשון ואתה דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי והקשו הך ואתה מיותר ובהנ"ל מיושב שפיר כיון דהקב"ה לא הזהיר על הבערה משום דגם הבערה נתמעט מאך ובא הקב"ה לרמז למשה שהוא יפרש להם אזהרת הבערה מה שנתמעט מתיבת אך וכנ"ל ע"כ שפיר אמר ואתה תפרש לישראל לאמור אך את שבתותי היינו מה שנתמעט מאך דהיינו הבערה: אופן ב' לתרץ הא דהוצרך משה רבינו להזהיר על הבערה עפי"מ שהבאתי לעיל בשם ה"ר אפרים דלכך הקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן לבשרם שע"י שמירת שבת יתכפרו על העגל, א"כ שוב אתי למיטעי ולומר דטעם הקדמת שבת אינו משום דבנין המשכן א"ד את השבת כמו שפירש"י רק דבאמת בנין המשכן דוחה סבת והא דהקדים משום בשורת כפרת העגל כדברי ה"ר אפרים ולכך שפיר הוצרך להזהיר בפירוש על הבערה: ששת ימים תעשה מלאכה פירש"י הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת וקשה ל"צ הקרא להקדים לומר