זקן אהרן (קורץ) קפב

העגל ונתבטל הבחירה מהם א"כ שוב אין עליהם שום אשמה ורשע, ואם תאמר שגם אחר ראיית הסימן עדיין הי' הבחירה בידם שאם לא יעשו את העגל יתהפך הסימן לטובה לדם מילה, א"כ יש לי עוד טענה אליך למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם שלא יאמרו בשביל מעשה העגל נהרגו ואם לא היו עושין העגל הי' נתקיים בהם ברכת אבותיהם להביאם אל א"י רק שיאמרו בתחלה תיכף הוצאת אותם כדי לכלותם והבן: למה ד' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים הקשו בזה המפורשים למה אמר משה רבינו אשר הוצאת ממצרים הלא אדרבא בשביל זה תגדל החרון אף כיון שהוציא אותם מארץ מצרים למה חטאו, וראיתי בס' אחד לתרץ עפי"מ דאיתא בזוהר דמיהר הקב"ה את הקץ שלא יפלו בשער הנו"ן דטומאה ולא יהיו ראוין לגאולה כיון שכבר היו בשער מ"ט וזה שאמר משה רבינו אשר הוצאת אתם מארמ"צ במהירות הגאולה, כדי שלא יפלו בשער הנו" ן כמ"כ היית יכול לשמרם מחטא העגל לשלוח אותי מן ההר טרם שחטאו דאלו הייתי אצלם לא היו חוטאין עכ"ד: ולפענ"ד נראה כי משה רבינו דקדק בדברי הקב"ה שאמר שחת עמך היינו הערב רב כמו שפירש"י אבל ישראל נקיים מחטא ולבסוף רצה הקב"ה לשפוך חמתו גם על בנ"י, וע"כ עמד משה בתפלה על הערב רב שלא יעשה עמהם רעה ועל ישראל להטיב להם כמו שפירש"י התעשת מחשבה אחרת להטיב להם על הרעה אשר חשבת להם כיון שעמדו בצדקתם, וע"כ אמר למה יחרה אפך על עמי אע"פ שעשו את העגל משום דכלום מתקנא אלא חכם בחכם אבל לא להתקנא בעגל מסיכה ומכש"כ בעמך אשר הוצאת מארמ"צ ולא חטאו, ובדרך משל אב שקצף על בנו שחטא ונתוודע לו שלא חטא מפייס אח"כ את בנו על מחשבתו הראשונה, וזה כוונת רש"י התעשת מחשבה אחרת להטיב להם על הרעה אשר חשבת להם. ובזה מיושב עוד דקדוק אחר על שאמר הכתוב שני פעמים "למה" דעוד בטענה אחרת בא משה רבינו להציל גם את הערב רב דלמה יאמרו מצרים ברעה הוציא את ישראל להרוג אותם, רק בשביל שלקחו עמהם את הערב רב הפך עליהם את הרעה אשר חשב על עמו ועל עמו נתהפך על דם מילה, ובזה יתורץ מה דלא מצינו בשום מקום שמתו כל הערב רב והבן: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם כככבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם כו' נלפענ"ד לפרש דלכאורה קשה הא דאמר השי"ת למשה ואעשך לגוי גדול דא"כ כל ההבטחות של אברהם יצחק ויעקב יתקיימו בזרעו של משה וכמו שפירש"י בפ' שלח דהא משה רבינו הוא נמי מזרעם של האבות וא"כ מה זה שאמר משה רבינו כאן זכור לאברהם כו' הלא שפיר זכר הקב"ה הבטחתו לקיים במשה וזרעו ועיין בפירש"י, ונ"ל דבאמת כיון שאמר הקב"ה לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע כי ביצחק ולא ישמעאל ומאחר שאמר ביצחק ולא אמר סתם כי יצחק לדרוש ולא כל יצחק רק חלק מיצחק למעט עשו, אבל מזרע יעקב שבטי ישורון לא נתמעט כלום ואם יתקיים הברכה ע"י משה וזרעו לא יתקיים הברכה רק על מקצת מיעקב משבט לוי בלבד, ובדברינו אלה יש לפרש הפסוק ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואעשה אותך לגוי גדול פירש"י וז"ל עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם והיא אומר הניחה לי אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם עכ"ל, וי"ל דכמו שפתח לו פתח שהוא יתפלל עליהם כמ"כ פתח לו פתח במה יתפלל שאמר לו ואעשה אותך לגוי גדול שהודיעו דע"כ מוכרח לעשות ישראל לגוי גדול מחמת שבועתו אל האבות ורק בשביל חטאם ירצה לקיים שבועתו ע"י משה וזרעו, וע"ז שפיר השיב משה דלפי שבועתו אל האבות צריך לקיים דוקא לכל זרעו של יעקב ולא סגי במה שיעשה את משה לגוי גדול משום דג"כ לא יהי' אלא ביעקב ולא כל יעקב והבן - ובזה יתיישב לנו דקדוק עצום בפ' שלח בחטא המרגלים אמר הקב"ה למשה אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו דהוסיף הקב"ה תיבות "עצום ממנו", ועוד כיון דהקב"ה ראה בחטא העגל דמשה רבינו בצדקו לא רצה רעת ישראל בשביל