זקן אהרן (קורץ) קפא

א"כ איך נשמע מזה להורות תשובה במקום עבו"ז, אמנם י"ל דגם בזה בלבד שהאמינו שמת משה אין לך כפירה גדולה מזו דאיך יבחר הקב"ה במשה להיות שליח לקבלת התורה וכבר הי' במחיצתו של הקב"ה ארבעים יום ולסוף ימית משה ולא יהי' יכולת ביד הקב"ה להציל את משה ממיתה ובעבור מיתת משה יתעכב נתינת התורה ואין ח"ו יכולת להקב"ה לגמור רצונו ליתן התורה לישראל, וא"כ מאחר שהאמינו שמת משה ע"כ דלא האמינו שהקב"ה יודע עתידות שימות משה בתוך הזמן וגם שאין הקב"ה תקיף ובעל יכולת להציל את משה ממות ח"ו ואין לך כפירה גדולה מזו ולכך שפיר חרה אפם של הקב"ה למשה, ושפיר ניחא דברי הגמ' להורות תשובה כנ"ל והבן: אולם דלפי"ז א"כ ח"ו גדול עונם של ישראל והרי חזינן הבעתוס' והרמב"ן רצו להמליץ טוב בעד אבותינו הדור דעה - אמנם י"ל דטעותם הי' כיון דגם משה רבינו הי' איש ויש לו בחירה ומצינו במס' חגיגה בארבעה שנכנסו לפרדס בן זומא הציץ וכו' ועיי"ש ע"כ היו מסופקים שמא בא ח"ו לידו של משה איזה רעותא ומש"ה ירד ממעלתו ונתקלקל ולכך מת, ומש"ה דוקא במנהיג בו"ד דיש לו בחירה יכול לבא לידי קלקול אבל אם המנהיג יהי' מכסף וזהב ויושפע עליו רוח קדושה לעולם לא יוכל לבא לידי קלקול דאין לה בחירה לעגל והבן, ובזה שפיר יובן שאמרו כי זה משה האיש שהוא בעל בחירה לא ידענו מה הי' לו סיבת מיתתו דאפשר קלקל מעשיו ואינו ראוי שתינתן על ידו התורה והיו אומרים זאת כמסתפקין כדבר ושפיר הי' ספק כפירה וכנ"ל והבן. (ועי' בדרשות הר"ן שהאריך בענין זה ע"ש). לך דד כי שחת עמך כו' סרו מהר מן הדרך כו' נלפענ"ד לפרש עפי"מ שראיתי בס' כש"ט הבעש"ט הי' מנהגו שהי' לו מנין מיוחד ודרכו הי' בקודש לעמוד בשמ"ע כשלשה שעות ויותר והמנין המתינו עליו עד שגמר תפלתו, פעם אחת הי' צריכין איזהו מן המנין לילך לביתם בדבר נחוץ כי אמרו בטוח יחזרו קודם שיגמור הבעש"ט את תפלתו ורק כאשר הלכו משם סיים הבעש"ט את תפלתו והצריך להמתין עליהם, וכשבאו חזרה תמהו מאוד על שסיים הבעש"ט כל כך מהרה את תפלתו ואמר להם הבעש"ט תדעו כי ע"י תפלתכם תעזרו אותי למטה והנני מתרומם לעלות במעלות עליונים וכולנו יחד בסולם ואנכי הולך למרום על הסולם. וכאשר אתם אינכם מפסיקים ממחשבות הקדושות למטה אז אני עומד כך על הסולם למעלה אבל כאשר אתם תצאו ותעזבו מחשבותיכם הקדושים הרי זה כמי שנלקח הסולם מאתי ואז מהכרח ליפול ע"כ גמרתי תיכף תפלתי ע"כ, והנה משה רבינו עם בני ישראל נמי הי' כסולם ובעבור שהיו דור דעה ואמרו נעשה ונשמע וכמה הכנות שעשאו קודם עשרת הדברות וע"י מעמד ה"ס פסקו זוהמתן וגדלה מעלתם, ע"כ התרוממו כ"כ את משה רבינו על הסולם עד למאוד עד שהי' ראוי לקבל את הלוחות מיד הקב"ה בעצמו וכאשר בעוה"ר עשו את העגל ונתקלקל הסולם וכמו שפירש"י לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם ע"כ אמר לו השי"ת תיכף לך רד מגדולתך והבן. למה ד' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים לכאורה תיקשי על הנך שני פעמים "למה" דהי' יכול לומר למה ד' יחרה אפך בעמך כו' ויאמרו מצרים לאמור וכו' ותו מאי קשיא לי' למשה רבינו למה יחרה אפך הלא עשו את העגל וכפרו בד', ונלפענ"ד כי ידוע דהבחירה היא חפשית ולפי"ז ע"כ הא דאמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם וגם משה רבינו שאמר למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם, ע"כ היינו דוקא בעושים העגל דיש להם משפט מות אבל אם לא היו עושים את העגל ע"כ הא דאמר פרעה כי רעה נגד פניכם הי' מורה על דבר אחר וכמו שבאמת נהפך לדם מילה, ולכך שפיר בא משה רבינו בשתי טענות להקב"ה שאין להם משפט מות דאם באמת כמו שאמר פרעה רעה נגד פניכם מורה על הריגתם ולא על דבר אחר א"כ ע"כ דהיו מוכרחין לעשות העגל שבטלו בחירתם כיון שידעת שיעשו את העגל ועשית מעשה בכוכבי שמים להראות גם לפרעה הסימן על הריגתם כדאיתא (באלשיך ז"ל) דדוקא ידיעת הקב"ה אינו מכריח הבחירה אבל מעשה או דיבור של הקב"ה מכריח את הבחירה, וא"כ מאחר שעשית מעשה היו מוכרחים לעשות