זקן אהרן (קורץ) קפ

ושפיר הוצרך לשני הטעמים כמו שכתבתי לעיל אבל מדס"ל הבערה לחלק יוצאת וא"כ ס"ר כס' הריב"א ובנו של הנוב"י דבעבר ועשה דוחה לשניהם א"כ י"ל דלכך קאמר הטעם השני משום דלטעם השני דאפל"ש אפי' בדיעבד אינו דוחה ממילא הוי לי' מצהב"ע וכנ"ל ודוק. אולם שוב יתעורר ליסגי לי' בטעם הב' בלבד, אך י"ל עפי"ד הגמ' חולין קמ"א אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח מכ"מ ופריך והרי שלוח הקן עול"ת היא ואין עדלתו"ע אלא אמר מר בר רב אשי כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא ופריך מאי אולמי' עשה דמצורע מעשה דשלוח הקן סד"א הואיל ואמר גדול השלום בין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה ימחה על המים והאי מצורע דאסור בתשמיש המטה הו"א דליתי עשה דידי' ולידחי עשה דשלוח הקן קמ"ל ע"כ ולכאורה תיקשי מנ"ל לדרוש דאפי' לדבר מצוה דהיינו לעשה דמצורע אסור ליקח את האם דילמא שפיר עשה דמצורע דוחה לעשה דשלוח הקן משום דגדול השלום והא דנאמר תשלח דברה תורה כלשון בני אדם וכה"ג אמרינן בכמה מקומות (למ"ד דד"ת כלשון ב"א), אמנם נראה דיליף לה מבנין המשכן דבא לכפר על מעשה העגל דאין לך גדול השלום יותר מזה לעשות שלום בין ישראל לאבינו שבשמים ומכ"מ אינו דוחה את השבת כמ"כ נמי לא אמרינן דעשה דמצורע אע"ג דגדול השלום שידחה העשה דשלוח הקן והבן. אמנם לכאורה יש לדחות מי דמי דבנין המשכן שא"ד את השבת איכא בזה טעם דאפשר לקיים שניהם ולכך לא מהני סברת גדול השלום אבל בעשה דמצורע דמסתמא מיירי בכגון דלית לי' קן אחרת דאל"כ פשיטא דא"ד דהא אפשר לקיים שניהם וא"צ תשלח והבן, ועפי"ז יובן שפיר קושייתי הנ"ל דמש"ה צריכה התורה לגלות הנך תרי טעמי דאין בנין המשכן דוחה שבת דאי הוי אמר רק הטעם משום אפל"ש, ל"ה ידעינן סברא זו דגדול השלום לא מהני לדחות הל"ת ועשה דהו"א דגדול השלום באמת דוחה כל עולת שבתורה והא דבמשכן אסור לבנות בשבת משום דאפל"ש, אבל במצורע שפיר הי' אמרינן דלדבר מצוה שפיר מותר לעבור בעשה דשלוח הקן משום דגדול השלום דדוחה ללתו"ע ומכש"כ לעשה והא דכתיב תשלח הי' אמרינן דברה תורה כלשון בכי אדם, ולכך קאמר בבנין המשכן טעם השני משום דעול"ת וא"כ חזינן דגדול השלום ל"מ ולכך שפיר ילפינן דגם תשלח במצורע דאפי' לדבר מצוה אסור ולא אמרינן סברת גדול השלום והבן - ובענין זה דד"ת כלשון ב"א האריכו בתוס' בכמה מקומות ובפרט במנחות י"ז, ובסוטה כ"ד ע"ש ותבין): כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו הקשו במפרשים על הלשון "האיש" דמיותר עוד תיקשי שאמרו לא ידענו מה הי' לו הלא פירש"י שהשטן הראה להם דמות משה שמת וא"כ היו יודעין שמת משה. אמנם נ"ל עפי"מ דאיתא בבעתוס' בד"ה עשה לנו אלהים וז"ל לא לשם עבו"ז נתכוונו כי אם להיות שופט במקומו של משה, ויש לפרש דברי בעתוס' עפי"ד פירש"י שסברו שכבר מת משה וע"כ בקשו מאהרן שיעשה להם עגל להיות מנהיג במקומו של משה ולהשפיע עליו רוח קדושה ממרום על העגל ואז יהי' המנהיג נצחי דשוב לא ימית, אבל אהרן שהי' בטוח דמשה חי במחיצתו של קוביה ע"כ אמר להם שיעשה להם העגל מן הזהב שיביאו לו אבל להשפיע עליו הרוח קדושה ממרום לא אפשר רק אם הקב"ה יסכים על מנהיג כזה אז מסתמא מרצונו ישפיע עליו חיות ורוח קדישה ממרום קדשו וזאת תהי' הבחינה ונראה מה תהי' בסופו אם ישפיע השי"ת עליו חיות הקדישה ידעו דמת משה ויעמיד מנהיג הזה במקומו אבל אם לא מת משה לא ישפות ד' עליו רוח קדושה כי אינו רוצה במנהיג אחר רק חפץ במשה שהעמידו בעצמו והבן - וע"י שהלכו הערב רב ועשאו ע"י כישוף שיצא העגל חי סמאו בזה עיני ישראל שגם ישראל טעו להאמין שמת משה וסברו שנשפע חיות הקדושה על העגל ממרום כדברי אהרן שעשה זאת לסימן. אבל תקשה א"כ למה תגדל חרון אפו של הקב"ה וגם במשה כתוב ויחר אפו הלא רק מצד הקדושה רצו רק במנהיג אחר תחת משה ולא לעבו"ז נתכוונו - עוד תקשה הא דאמרינן בגמ' ישראל לא הי' ראוין לאותו מעשה רק להורות תשובה וקשה דבשלמא אם לעבו"ז נתכוונו שפיר נשמע להורות תשובה אבל עפ"י דעת בעתוס' והרמב"ן שלא התכוונו לעבו"ז