זקן אהרן (קורץ) קעט

המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא ומקשים העולם דהי' צ"ל הממהרים לבא ומאחרים לצאת וכמה תירוצים נאמרו בזה, ובהנ"ל יובן שפיר דבעל הפייטן סידר לשונו כלשון הקרא שהזהיר קודם על מוצ"ש לאחר ואח"כ הזהיר על להקדים וכנ"ל והבן. (א"ה ודבר זה א"א בספק מיתה או כרת קמי שמיא גליא, או הוא פטור מספק, פלוגתת הראשונים היא, וכמבואר בתויו"ט פ"ב דביכורים מ"ו, דשי' הרמב"ם והר"ש דפטור מספק, וכן אי' בכ"מ פט"ז מפהמ"ק אכן שי' הרע"ב מברטנורא שם דחייב וע"ש ותבין): ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מחללי' מות יומת כבר הבאתי לעיל בשם הספורנו דהפסוק מפורש הטעם שבנין המשכן א"ד שבת כי קודש הוא לכם במ"ע מחללי' מות יומת במצות ל"ת ואין ע"ד לתו"ע ובפסוק ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת כו' מפרש הספורנו טעם שני משום דאפשר לקיים שניהם לבנות המשכן בחול ע"כ ועיי"ש ויש לדקדק למה צריך שני טעמים ולא סגי לי' בטעם אחד ועוד גם בלא שום טעם רק במעוט הקרא אך את שבתותי סגי ול"ל הטעמים כלל וכי בכל המצות נאמר הטעם– והכה לכאורה י"ל עפי"מ דאיתא דבנין המשכן לכפר על מעשי העגל גם בס' נח"ק ריש ויקהל מביא דמש"ה הקדים משה רבינו לצות לישראל על השבת בכדי לבשר לישראל דגם שבת מכפר על מעשה העגל ע"כ, ולפי"ז י"ל דאי לא הוי נאמר בזה שום טעם הוה אמרינן דפירוש הכתוב אך את שבתותי תשמרו שאין צריכין לבנות בו המשכן דהא בנין המשכן הוא לכפר ואם לא יבנה רק ישמור את השבת נמי מכפר, וא"כ למה יבנה המשכן הא שבת בעצמו נמי מכפר ואם יבנה בשבת דאז השבת א"י לכפר כיון דעושה בו מלאכה אז יבא הבנין המשכן לכפר, וא"כ עדיף שלא יחלל השבת בבנין המשכן ואז יכפר השבת בעצמו, וא"כ הפירוש אך את שבתותי תשמרו שאין צריכים אתם לבנות משום דהשבת בעצמו נמי מכפר ולכך שפיר הוצריך לומר טעם דאין עדלתו"ע וע"כ דאסור לבנות המשכן בשבת- (א"ה ועי' בתוס' יבמות ד"ו ד"ה ניגמר מהכא שהקשו באמת מנלן דלא דחי אפי' לאוו גרידא, כיון ששבת היא עול"ת - ותירצו כן דעשה דמקדש חמור משום מורא והוי כמו לאוו גרידא – ומ"מ אשמעי' דלא דחי, שמע ממילא אפי' לאוו בלחוד - וממאי דלא כתוב בפי' על הלאוו בלחוד דלא דחי - שמע"י דבעלמא עשה דוחה ל"ת ע"ש ותבין כל הדברים האלה הם רק לחדודא) וכבר הארכתי לעיל בדברי הספורנו דלמה צריך לשני טעמים דהי' סגי בטעם דאין עדלתו"ע ולמה צריך לטעם הב' דאפשר לקיים שניהם ע"י בנין בחול ועיי"ש דאלו מטעם הא' בלבד הו"א למדס"ל הבערה ללאו יוצאת מותר להבעיר האש בשבת כדי לעשות במוצ"ש בחול כמו שהבאתי בזה סברת הבעתו"ס ריש ויקהל ולכן צריך נמי טעם הב', אך תקשה הי' סגי טעם הב' בלבד דאפשר לקיים שניהם - אבל י"ל דלטעם הב' הוא רק לכתחלה אבל בעבר ועשה הו"א דעדל"ת דהא השתא כשכבר עבר שוב אי אפשר לקיים שניהם ולכך דחי דהא כבר עבר קמ"ל טעם הא' דאפי' בכבר עבר בדיעבד נמי לא דחי משום דהוי עול"ת - אמנם הא בדאפשר לקיים שניהם ועבר ועשה י"ל דדוחה העשה לל"ת י"ל דהוא דוקא אם נאמר דמצהב"ע הוא רק דרבנן אבל אם נאמר דמצהב"ע דאורי' א"כ י"ל דגם בטעם השני בלבד סגי דהא אף בעבר ועשה נמי לא דחי משום דלכתחלה אסור הוי לי' מצהב"ע והבן (ועי' תוס' סוכה ריש פרק לולב הגזול ע"ש) בדרך אחר נ"ל עפי"מ דאיתא בס' יד יוסף במס' ב"מ שהעלה דבר יקר דסברת חתנו של הנוב"י דבעבר ועשה עשה דוחה לעול"ת משום דבעבר ועשה אמרינן להיפך מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה דכ"ז היא רק לסברת הריב"א דוקא דס"ל דאפי' בעול"ת דלא נדחו מפני העשה מכ"מ הל"ת עכ"פ נדחה ואינו לוקה ועיי"ש אבל למאי דאיתא בתוס' מס' קידושין בשם הר"י מא"י לענין שריפת קדשים ביו"ט דהעשה מחזק את הלאו ולכך גם הלאו לא נדחה א"כ לא שייך סברת הנוב"י הנ"ל רק דאמרינן דגם הלאו אלים ואינו נדחה מפני העשה ע"כ ולפי"ז י"ל דהחולקים אם הבערה ללאו יוצאת או לחלק יוצאת יפלגו בס' הריב"א עם הר"י מא"י דמאן דס"ל הבערה ללאו יוצאת סובר כסברת הר"י מא"י, וא"כ גם בעבר ועשה אינו דוחה כלום