זקן אהרן (קורץ) קעח

דאפי' הבערה נמי אסור משום דאפשר לקיים שניהם בחול אך דלפי"ז עכ"פ קשה לימא טעם הב' בלבד, אמנם י"ל עפי"מ שהעליתי לעיל למדס"ל ל"ת אמור מעשה ומכ"מ עדל"ת מגזה"כ ולכך סובר דגם באפשר לקיים שניהם נמי דוחה א"כ שוב תקשה למה בשבת אמרינן דאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת, ולכך קאמר גם טעם הראשון להורות דשבת שאני כיון דכל המלאכות חמורין שיש בהם חיוב מיתה ולכך אפי' בהבערה דקיל מכ"מ א"ד משום דאם יעבור בהבערה שוב יעבור גם בכל המלאכות ולכך גם הבערה אסרה תורה והבן - ואפי' למדס"ל דעשה חמור וא"כ אפשר לקיים שניהם א"ד בשום מקום מכ"מ צריך כאן בשבת קרא מיוחד משום דהכא הו"א דמצרפינן את מצות חיובי קרבנות לעשה דבנין ביהמ"ק וידחה השבת מאחר דקרבנות בעצמן נמי דוחין את השבת, קמ"ל הטעם דשבת חמור עול"ת וחיוב מיתה והוי בעידנא דמקיים המצות בנין אבל חיובי הקרבנות לא הוי בעידנא ואיחא במפרשים דחמור על קל לא בעו בעידנא וא"כ אי לאו דקאמר שבת חמור עול"ת שפיר הי' דוחה אע"ג דלא הוי בעידנא משום דבנין המשכן עם חיוב הקרבנות חמור משבת, ולכך קאמר הטעם הא' דשבת הוי עול"ת והוי קל על חמור ולכ"ע בעי בעידנא ולא נוכל לצרף חיוב הקרבנות נגד המ"ע ול"ת דשבת דל"ה בעידנא וכיון דשבת חמור בעי בעידנא והבן: ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם כו' ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לד' יש לדקדק ל"ל הך שתי אזהרות על השבת ולמה הפסיק בין השתי אזהרות עם הקרא ששת ימים יעשה מלאכה, ומה גם דכל הקרא דששת ימים לא צריך כלל דלהתיר בששת ימים לעשות מלאכה א"צ קרא ועכ"פ הי' לו לומר קרא דששת ימים קודם ושמרתם את השבת, אמנם נ"ל דהנה באמת איתא בגמ' דאמר ר' יודא א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולכאורה הי' סברא לומר דסברת ר' יודא הנ"ל הוא רק דוקא בכל התורה ומצות אבל מצות שבת שהוא קודש לד' ונקרא שרביטו של מלך, דאיתא בספרים דעכו"ם ששבת חייב מיתה הוא מטעם דדוקא ישראל שנקראו בנים למקום מותרין להשתמש בשרביטו של מלך אבל עכו"ם לא נקראו בנים והמשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה וע"כ הו"א דישראל ששומר השבת ומשתמש בשרביטו של מלך צריך לשמור את השבת באימה וביראת הכבוד באופן שידע שהשבת קודש לד' והוא שרביט המלך אבל אם ישמור השבת רק להתענג א"ע מחלל השרביט ולא נקרא שומר שבת רק מחלל השבת, ע"כ השמיענו הכתוב דהקב"ה נתן רשות לישראל גם בשבת לשמרו אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וזה שאמר הכתוב מתחלה ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם אפי' אם הוא רק להנאתכם ואח"כ אמר וביום השביעו שבת שבתון קודש לד' היינו שתזכו אח"כ לשמור את השבת בשביל שהוא קודש לד' והבן - ובזה יש לפרש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת שאם ישמרו מתחלה שלא לשמה יבואו לשמה והבן: ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מחללי' מות יומת ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמי' ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לד' פירש"י מחללי' מות יומת בעדים והתראה ונכרתה הנפש בלא התראה ע"כ ונ"ל דאם עשה מלאכה בין השמשות דהוי ה"ס רק לדידן הוי ספק אבל קמי שמיא גליא חייב כרת ובזה מובן למה נכתב הך ששת ימים יעשה מלאכה דמיותר ועוד עכ"פ הי' לו לכתוב קודם ושמרתם את השבת, ובהנ"ל יובן שפיר דאמר ששת ימים יעשה מלאכה דצריך שיהי' בטוח שהוא מששת ימים אז יכול לעשות מלאכה ונכתב בין הנך שתי אזהרות לגלות דלא מבעיא במוצאי שבת ביהשמ"ש דאיכא חזקת איסור וודאי דבין השמשות אסור במלאכה וחייב כרת רק אפי' בתחלת השבת שאין כאן חזקת איסור מכ"מ אסור לעשות מלאכה בין השמשות רק בעוד שיצא הספק מלבו שבוודאי הוא חול ושהוא עוד בטח מששת ימי המעשה אז יעשה מלאכה אבל לא מספק, ולכך שפיר מפסיק בין שתי אזהרות עם הך קרא ששת ימים יעשה מלאכה לידע דצריך לאחר במוצ"ש ולהקדים בהכנסת שבת לתוך הששת ימים במלאכה, ובזה יובן החרוז של זמירות ליל שבת