זקן אהרן (קורץ) קעז

ועיקר מצות בנין המשכן בלבד אין בו כח לדחות הל"ת ועשה דשבת החמור וכנ"ל והבן: עוד י"ל למאי שהעלה בנו של הנוב"י בה שמטות עפי"מ שהעלה הריב"א בתוס' חולין קמ"א דאע"ג דאין ע"ד לתו"ע מכ"מ הלאו נדחה מפני העשה ועפי"ז העלה הבנו של הנובי' כיון דהל"ת בלא"ה נדחה רק דהעשה אינו נדחה משום מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ולפי"ז בעבר ועשה אז אמרינן להיפך מאי אולמ' וא"כ ממילא אמרינן דעשה דוחה ללתו"ע ועיי"ש, וא"כ י"ל דאצטריך הקרא דבנין המקדש א"ד את השבת לענין עבר ועשה ובנה בשבת דהו"א דאהני מעשיו ודחה עשה דבנין לעול"ת דשבת קמ"ל הקרא שאינו דוחה ולא אהני מעשיו כלל והבן, ולכאורה זה טעות דדוקא בשאר עול"ת שלא נדחה רק מכח הסברא דמאי אולמי' שפיר שייך סברתו הנ"ל דבעבר ועשה אמרינן להיפך מאי אולמי' ולכך נדחו שניהם העשה והל"ת, אבל הכא לא שייך לומר כעבר ועשה שיהי' נדחה העולית דשבת מפני בנין המקדש משום הסברא דמאי אולמי' עשה דשבת מעשה דמקדש דהא עשה דשבת שפיר אולמי' מעשה דמקדש דהא העשה חמור שהוא במיתה וא"כ גם על דיעבד בעבר ועשה נמי לא צריך הקרא שא"ד, אך י"ל דהו"א בעבר ועשה דנדחה השבת מפני בנין ביהמ"ק משום דמצטרפינן את מצות חיובי הקרבנות למ"ע דבנין המקדש כיון דבאמת מצות חיובי הקרבנות נמי דוחין את השבת. קמ"ל דלא מצטרפין וכדברינו הנ"ל, דכיון דהחיוב של הקרבנות לא נוכל להצטרף משום דהחיוב של קרבנות אינו חל רק אחר גמר בנין המקדש ע"כ לא נוכל להצטרף חיוב הקרבנות קודם שנגמר הבנין כי היכי דתדחה בעבר ועשה והבן - ומאי מאוד יתורץ בזה מה דקשיא לן על הספורנו בטעם השני הנ"ל דלכך בנין המקדש אסור בשבת משום דאפשר לקיים שניהם הא יש לחלק, בשלמא בשאר מקום דאפשר לקיים שניהם שנתקיים שניהם ולא הפסיד כלום ולכך שפיר א"ד. אבל הכא הרי הפסיד הקרבנות דהא אם יבנה בשבת יוכל להביא קרבנות המחויבין, אבל בדברינו הנ"ל דהחיוב קרבנות לא מתחיל רק אחר גמר הבנין ולא מקודם א"כ לא שייך בזה שום הפסד כלל כיון דהחיוב עדיין לא התחיל והבן: עוד י"ל ע"ד הקושית שהקשיתי על שני הטעמים של הספורנו הנ"ל דהנה טעם הראשון של הספורנו שכתב הטעם דבנין המשכן א"ד שבת משום דשבת הוי עול"ת שיש בו מיתה, והקשיתי הלא ע"ז ל"צ קרא כיון דבכ"מ שיש עול"ת אפי' אין בו חיוב מיתה נמי אין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ למה צריך קרא בשבת דהוי עול"ת שיש בו מיתה. ע"ז י"ל דעכ"פ צריך קרא בשבת דאינו נדחה מפני בנין ביהמ"ק דנפ"מ גדולה למ"ד הבערה ללאו יוצאת ואינה בעשה ואין בהבערה חיוב מיתה ע"ז שפיר צריך הקרא דאך את שבתותי דמכ"מ א"ד את השבת אפי' לענין הבערה (אוי"ל בלאוו דמחמר כמו דאיתא בגמ' יבמות) וי"ל הטעם דאפי' הלאו א"ד משום דהתורה חייש דאם יעבור על הבערה יעבור גם על שאר מלאכות שיש בהם עול"ת שיש בו מיתה, ומש"ה קאמר הספורנו הטעם דהוי עול"ת שיש בו מיתה משום דאל"ה הי' מותר (ועי' בתוס' יבמות ד"ו ד"ה ניגמור מהכא בסוף הדיבור שם דאליבא דמסקנא גם לא"ו בלחוד אינו דוחה ע"ש ותבין) - גם בטעם השני של הספורנו דמש"ה א"ד שבת דאפשר לקיים שניהם והקשיתי הלא לטעם זה א"כ למה לי קרא הרי אפי' בל"ת גרידא וקלה נמי אין עדל"ת במקום דאפשר לקיים שניהם, הנה באמת בגמ' איתא פלוגתא בזה אם עדל"ת באפשר לקיים שניהם דרק ר"ל סובר כן דא"ד ומחלקין עליו שם. וזה זמן כביר העליתי הפלוגתא זו בפלוגתת הקדמונים אם עשה חמור מל"ת או ל"ת חמור והיינו מדס"ל דעשה חמור מל"ת ומצד הסברא עדל"ת שפיר ס"ל דבאפשר לקיים שניהם אין עדל"ת דלמה יעבור בל"ת כיון דיכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו, משא"כ למדס"ל דל"ת חמור ומכ"מ מגזה"כ עדל"ת אז שפיר י"ל דאפי' באפשר לקיים שניהם מכ"מ עדל"ת וכמובן. ובדברינו הנ"ל אפשר להבין למה צריך הספורנו לפרש שני טעמים ולמה לא סגי לי' בטעם הראשון דלכך בנין ביהמ"ק א"ד שבת משום דהוי עול"ת והנה בפשטות י"ל דלטעם הראשון הי' קשה דא"כ עכ"פ נימא לענין הלאו דהבערה דלא הוי רק ל"ת בלבד יהי' מותר להבעיר האש בשבת ולהזמין הכל כדי שיוכל לעשות המלאכה בכסף וזהב מיד לאחר השבת כדאיתא בבעתו"ס, בריש ויקהל ועיי"ש, ולכך הצריך טעם הב'