זקן אהרן (קורץ) קעד

דעדל"ת שיש בו כרת מדאצטריך את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת מאי לאו בונה וסותר ודחי בלאו דמחמר ע"כ, ומקשה הגאון הנ"ל אמאי לא יליף דעדל"ת שיש בו כרת מדאצטריך בבנין המשכן אך למעט שלא ידחה מלאכת המשכן את השבת והכא אין לדחות בלאו דמחמר, דע"כ לאו דמחמר לא הי' במשכן דהא אמרינן דכל דהוי במשכן הוי אב מלאכה ומדחזינן דמחמר אינו אלא בלאו משמע דלא הי' במשכן עכ"ל. ונלפענ"ד לתרץ עפי"מ שמקשה הפנ"י בהא דאיתא דכל שבעת ימי המילואים הי' משה רבינו פורק את המשכן לאחר שהקריב הקרבנות ובבוקר הקימו והקשה איך עשה משה רבינו כן בשבת, מאחר דקיימ"ל דבנין המשכן אינו דוחה את השבת ותירץ דבשבת הקימו ע"י שנים דקיימ"ל שנים שעשאו פטורין עכ"ל, והנה לכאורה דברי הפנ"י תמוהין דהא קיימ"ל אע"ג דשנים שעשאו פטורין מכ"מ בזה יכול וזה אינו יכול כ"ע מודו דהיכול חייב והאינו יכול הוי כמאן דליתא. וע"כ עפי"מ שפירש"י בשם מדרש תנחומא דשום אדם לא הי' יכול להקימו משום דהניח הקב"ה מצות הקמת המשכן למשה רבינו א"כ הוי לי' הוא יכול והאחר אינו יכול א"כ מה הועיל משה רבינו מה שעשה בשבת ע"י שנים הא מכ"מ הוא חייב והשני פטור. אמנם י"ל דבאמת לק"מ משום דמוכח שם מפירש"י דגם משה הי' מתמה ואמר לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם אמר לי' הקב"ה עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו עכ"ל, ולפי"ז גם משה רבינו הי' אינו יכול והוי לי' שניהם אין יכולין ולכך שפיר הי' משה רבינו מותר להקימו ע"י שנים והבן, ומעתה שפיר מיושב קושית הגאון הנ"ל דמש"ה לא מקשה הגמ' מאך דמלאכת המשכן משום די"ל דהקרא דמלאכת המשכן בא לאסור בנין המשכן בשבת אפי' ע"י שנים דבכ"מ מותר וכאן אסור מגזה"כ, והיינו במקום ששניהם אינן יכולין לעשות בלבדו ועשאוהו בשנים מכ"מ אסור, ואין להקשות דא"כ איך הקימו משה בשבת בשנים מאחר דהכתוב אסור אפי' בשנים, י"ל דבהקמה שאני דאפי' שנים ביחד לא הי' יכולין להקימו רק עפ"י נס וא"כ הוי לי' כאלו הקב"ה הקים עמהם יחד דהוי לי' הקב"ה יכול והם אינם יכולים וא"כ הם פטורין מאחר דעיקר הקמה הי' ע"י נס - ואין להקשות דלפי"ז שוב לא הוצרך הפנים יפות לתרץ דמשה הקימו ע"י שנים דהא אפי' אם הוא בעצמו הי' מעמידו נמי מותר משום דרק ע"י הנס הי' מקימו, אך י"ל משום דחזינן דבכל יום הוצרך משה רבינו עכ"פ לעסוק בידיו שיהי' נראה כמקימו א"כ הוי לי' בשבת אסור לעשות כן וע"כ הוצרך בשבת ליקח עוד אחד עמו שלא יהי' נראה עושה בעצמו רק ע"י שנים ודוק: אך את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרותיכם ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מחללי' מות יומת כו' ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש יש לדקדק שהזהיר אזהרת שבת ב' פעמים דבחד סגי וגם למה הפסיק בין הנך שתי אזהרות של השבת עם הנך תיבות ששת ימים יעשה מלאכה זאת הי' צריך להקדים גם לאזהרה הראשונה. וכך הי' צריך לכתוב ששת ימים יעשה מלאכה ושמרתם את השבת. גם יש להבין למה אמר אך את שבתותי לשון רבים דמשמע את שבתות דהי' יכול לומר אך את השבת תשמרו גם יש לדקדק להלן בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת הך לעשות את השבת מיותר ואינו מובן, ונלפענ"ד לפרש עפי"מ ששמעתי מידידי הזקן הישיש ת"ח מופלג בתוי"ר מוה"ר ר' אבא קאמעלהאר זללה"ה דבר נכון ששמע או ראה בספר להבין הא דאמרינן בגמ' שבת פ' כל כתבי אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין דכתיב כה אמר ד' לסריסים אשר שמרו את שבתותי וסמיך לי' והביאותים אל הר קדשי ע"כ, ובמקום אחר במדרש מובא במפרשים דגם אם שמרו ישראל שבת אחד מיד הי' נגאלין וא"כ תקשה בגמ' שבת הנ"ל למה צריך שתי שבתות דוקא, ואמר החכם הנ"ל דבאמת עיקר שמירת השבת בעי להיות דמיון השבת בראשית שהי' הקב"ה עשה ששת ימים את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, ולכך בעי שתי שבתות ששמרו השבת הראשון ואח"כ עשאו מלאכה ששת ימים ואז שפיר השבת השני הוי דמיון השבת בראשית, אבל כששמרו רק שבת אחד ומקודם השבת הזה עשאו מלאכה גם בשבת א"כ לא