זקן אהרן (קורץ) קעג

מאת בגדי אהרן א"כ הקדים בקרא בגדי בניו לבגדי אהרן, י"ל הטעם דמשום שזירוז על הבגדים שצריך עשייתן בקדושה הקדים בהזירוז את בגדי בניו דלא תימא דוקא בגדי אהרן שבא לפני ולפנים ולכך עשייתן צריך להיות בקדושה אבל בגדי בניו א"צ עשייתן בקדושה, ע"כ זירוז יותר להקדים בגדי בניו לבגדי אהרן והבן, וכאן בעשייתן הקדים בגדי אהרן לבגדי בניו כי באמת הבגדי קודש לאהרן המה במעלה יותר גבוהים מבגדי כה"ד, - ומעתה יובן שפיר שאמר כאן לאחר שזירוז עשיית בג"כ לעשותן בקדושה לקדשו ולכהנו וכנ"ל שהבגדים יקדישו לאהרן ובניו, אמר הכתוב עוד מעלה יתירה דלא תימא רק שעת עשייתן צריך להיות בקדושה רק גם בזה שהם יקחו את הזהב מן המתנדבים על דעת זה לעשות מהן את הבגדים וכמו שפירש"י בלשונו הזהב ועיי"ש, היינו שהחכמי לב בעצמם שיעשו הבגדים צריכין הם בכוונה זו לקחת מן המתנדבים לעשות מהן את הבגדים אשר לא מצינו חומרא זו בכל שאר דברי המשכן וכליו שיהיו צריכין ליקח מן המתנדבים לעשות מהן כלי זה או זה רק על הבגדים, וא"כ שפיר מיושב שאמר כאן הלשון והם יקחו דאלו הוי אומר והם יקחו קודם עשייתן ל"ה ידעינן דבשעת קיחה צריך להיות על מחשבת עשיית הבגדים רק שאמר והם יקחו כמו בכ"מ דקיחה הוא קודם עשיי' והבן: פרשת תשא ואתה דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי תשמרו בי אות הוא ביני וביניבם לדעת בי אני ד' מקדשכם הקשו בזה המפורשים ועיין בנח"ק על הלשון ואתה מיותר דלא מצינו כן בכל הדברות שבתורה, ונלפענ"ד כי הבאתי לעיל מסורה של ג' ואתה, ואתה תצוה, ואתה הקרב אליך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ופירשתי כי בכ"מ שנתייחס הדבר אל משה רבינו לכך נאמר לשון ואתה שיש לו שייכות בדבר הזה ואתה תצוה שהוא רמז על התורה ומשה רבינו הוא הי' אב וראש לכל החכמים כי התורה נתונה מתנה למשה רבינו וע"כ שייך לומר ואתה תצוה ויקחו אליך כו' וכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הבאתי בשם אבע"ז דמשה רבינו הי' כהן המכהן לאהרן ובניו וקורא אותו כהן הכהנים ולכך שייך לומר בהן ואתה ועיי"ש בפ' תצוה, ולפי"ז הכ"נ י"ל עפי"מ דאמרו רז"ל כי משה שאל לפרעה שיתן לישראל יום אחד לשבות מעבודתם שיהי' להם כח לעבודת שאר ימים ובחר משה רבינו את יום השבת, ובזה פירשו המפורשים ישמח משה במתנת חלקו שלאחר שנצטווה מפי הקב"ה לשבות ביום השבת אז שמח משה במתנת חלקו על שהי' נתכווין לבחור את יום המנוחה במכיון על שבת והבן. - ומעתה כיון דהכא ציוה הקב"ה למשה לדבר אל בני ישראל ג"כ בשביל השבת דאע"פ שנצטוו על בנין המשכן מכ"מ ישמרו את השבת ע"כ יש שפיר שייכות ציווי זו אל משה רבינו לכך שפיר נאמר הכא ג"כ לשון ואתה והבן: ולפי שהי' ירא הקב"ה שלא יאמרו ישראל דעיקר הטעם שנצטוו לקדש את השבת לא משום דעצם יום השבת הוא קודש שקידשו הקב"ה מששת ימי בראשית כמו שכתוב בתורה ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, רק משום כבודו של משה רבינו שהי' בוחר להם את השבת ליום מנוחה במצרים והי' השבת יום מנוחה לישראל ולכך ציוה השי"ת לקדש את יום השבת, לכך שפיר אמר הקב"ה למשה רבינו ואתה דייקי דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי תשמרו פירש"י וז"ל ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את יום השבת, דאע"ג שכל עיקר מלאכת המשכן אינה אלא לכבודי מכ"מ א"ד את את השבת ואז ידעו כולם דלא משום כבודך צויתי על השבת דאל"כ הי' נדחה יום השבת שהוא משום כבודכם בשביל בנין המשכן שהוא לכבודי רק דאות הוא ביני וביניכם לדעת כי אני ד' מקדשכם שיום השבת הוא מקודש ועומד מששת ימי בראשית והבן: אך את שבתותי תשמרו הנה הפנים יפות מקשה בשם אביו הגאון זצלל"ה בהא דיליף בריש מס' יבמות