זקן אהרן (קורץ) קעב

לעילא, אבל הצדיקים קדושי עליונים הגם שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו מכ"מ מאהבת הבורא מתגברים על יצרם ועושים המצות בדביקות גדול ואהבת השי"ת בלבם, אז באמת השורש הוא למטה שאין צריכין לעזר והפרי היא למעלה דפורחת לעילא, וזהו כוונת הרבינו ר"ר אלימלך זצ"ל שאמר בתפלתו ותשפיע רוח קדשך עלינו שנהי' דבוקים בך ונשתוקק תמיד אליך יותר ויותר כו' שנזכה לבא למעלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב כו' ותשמח ותתפאר בנו ונעשה פרי למעלה ושורש למטה עכ"ל והבן והרי ידוע דברי הגמ' ב"ב דאברהם יצחק ויעקב לא היו צריכין לעזר ובטל מהם היצה"ר ועיי"ש ולכך שפיר השורש למטה והפרי למעלה והבן: והנה הא דהקב"ה מניח תפילין ע"כ לא תפלין גשמיות מניח רק ממצות תפלין שאדם מניח בגשמיות למטה מתעביד מהם תפלין רוחניים למעלה והקב"ה מניח אותן תפלין רוחניים, וא"כ בתפלין של אנשים פשוטים שיתעביד מהם תפלין רוחניים לא ישתנו התפלין רוחניים למעלה ע"כ הקב"ה מניחן באותן פרשיות כמו שכתובין בתפלין דידן והבן דהא כל כוחן אינם אלא מכחו של הקב"ה ואינן ראוין שישתבח עדיין השי"ת בהם וכמובן אבל בצדיקים שכל ימיהם משתוקקים לאהבת הבוית"ש ומדובקים בו ומשתוקקים תמיד לבא למדריגת אבותינו הקדושים שהקב"ה ישמח בהם ישראל אשר בך אתפאר. יתעביד ממצות תפלין שלהם תפלין רוחניים במדריגה היותר גבוהים מן התפלין רוחניים אשר נעשו ע"י תפלין של אנשים פשוטים ויתעביד מן התפלין של הצדיקים פרשיות אחרים לשבחייהו דצדיקים ונכתב בהפרשיות כדברי הגמ' והכל כפי מדריגת האנשים כן המה התפלין דמרי עלמא וכנ"ל, ומאחר דבימי הגמ' התנאים ואמוראים שהיו מניחין תפלין ברוב קדושתן נתהפכו התפלין של הבוית"ש לשבחייהו דישראל והאר"י הקדוש שהיו בדורות האחרונים וראה הדור שדעתן קצרה ואין זוכין לעשות התפלין של הבוית"ש לשבחייהו דישראל השמיענו האר"י הקדוש דלא נטעה לומר דרק הצדיקים שמעוררין לעשות חיל שהקב"ה יניח תפלין בשבחייהו דישראל שפיר צריכין להניח תפלין אבל אנשים פשוטים שאין ראוין שהקב"ה ישתבח בהם לא יקיימו מצות תפלין ע"ז בא האריז"ל לזרז אותנו ואמר דגם ע"י מעשה התפלין שלנו מכ"מ יתעורר לעיל תפלין רוחניים והקב"ה מניחן בפרשיות שלנו וגם מעשה ידינו חשובין אצל הקב"ה והבן ואם שגיתי ד' הטוב יכפר: והם יקחו את הזהב לכאורה אין כאן מקומו של הפסוק הזה דכך הי' צריך לכתוב ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' והם יקחו את הזהב וכו' ואח"כ הי' צ"ל ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי דהא הקיחה הי' קודם עשיי' עוד תקשה למה נכפל הפסוק הזה דכבר נאמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי למה נאמר אח"כ ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי, גם יש שינו בפסוקים הללו בתחלה נאמר את בגדי אהרן לקדשו ואח"כ נאמר בגדי קודש לאהרן ולבניו דמתחלה כתב בגדי אהרן לבד ולא כתב לבניו וגם לא קראן בגדי קודש ואח"כ קראן בגדי קודש ואמר לאהרן ולבניו. אמנם י"ל עפי"מ דאיתא בגמ' דכלי שרת מקדשין מה שיניח בהן וכן אמרינן בבג"כ בגדיהן עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן הרי דהבגדים קדושתן כקדושת כלי שרת, וי"ל דמהאי טעמא הסמיך הקרא ואתה תדבר אל כל חכמי לב לעשיית הבג"כ דוקא כי לכאורה הי' מצד הסברא דדוקא הארון והמשכן. וכליו יתכן שיתכוונו בעשייתן לקדושת כלי שרת אבל הבגדי כהונה שלא שימש את הבגדים לקדושת הקרבנות, ואדרבה מבואר בגמ' כהן ששימש בבתי ידים קצצו את ידיו רק שהכהנים לובשין הבגדים בשעת עבודה, הו"א דבג"כ אין צריך לעשותן בקדושת כלי שרת דהא אם הבגדים יהיו קדושים בקדושת כלי שרת אסור גופו של כהן ליהנות מהם, מש"ה מזרז התורה שצריכין חכמי לב לעשיית הבגדים ביותר מעשיית הכלי שרת וע"כ אמר ועשו את בגדי אהרן את לרבות בגדי בניו אע"פ שהם כהנים הדיוטים, מכ"מ יעשו את הבגדים בקדושה יתירה לקדשו שהבגדים יקדישו אותן כנ"ל שבגדיהן עליהן כהונתן עליהן וזהו לקדשו לכהנו לי, ואמר אח"כ ועשו בגדי קודש לאהרן ולבניו היינו שבשעת עשייתן יעשה אותו לשם בגדי קודש בשביל אהרן ובניו ולעיל שריבה בגדי בניו