זקן אהרן (קורץ) קע

הוא הפעולה, וזהו "י"שראל ש"מן ל"העלות" אותיות השניות הם משה דאם הפועל שהוא הישראל עוסק בשמן הוא התורה שהוא הנפעל אם הוא בפעולה להעלות היינו לשמה יתייחס על שם משה והוא שנרמז בזה שם משה רבינו ממש והבן: ב' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך נמי יש לומר כנ"ל דאע"ג דמשה רבינו נמנע מלהיות כה"ג בשביל שמיאן כ"כ לילך למצרים בשליחותו של מקום ולכך נבחר אהרן במקומו, מכ"מ משה רבינו בעצמו הי' כהן והי' עובד עבודת הכהנים בכל ז' ימי המילואים והוא הי' המכהן לאהרן ובניו עד סוף כל הדורות, וכן כתב בס' אבן עזרא דמשה רבינו הי' כהן הכהנים והיינו כי הוא הי' מניפם ורחצם ומשחם ולכך נתייחס נמי הכהונה על שם משה רבינו ולכך כתב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והבן. - ועפי"ז יובן המסורה ואתה תצוה את בני ישראל ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואתה תדבר אל כל חכמי לב עפי"מ דאיתא בסנהדרין נ"ט ר"מ אומר אפי' עכו"ם שעוסק בתורה הרי הוא ככה"ג דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם דאפי' עכו"ם נמי בכלל וכולם דומין לענין זה כהן לוי וישראל ועכו"ם וכמו דישראל נקראו ממלכת כהנים כמ"כ עכו"ם שעוסק בתורה לשמה לקיים מצותיו הרי הוא ככה"ג ובזה יש לפרש ואתה תדבר אל כל חכמי לב כל לרבות אפי' עכו"ם שעוסק בתורה המחכמת כמש"כ עדות ד' מחכימת פתי נתקדש ונוטל שכר כו' וזהו ואתה תצוה את בני ישראל ואתה תדבר אל כל חכמי לב אפי' עכו"ם כולם המה כמו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והבן: ג' והנה במס' חגיגה י"ג אמר ר' אמי אין מוסרין ד"ת לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב כו' הקשו בתוס' תיפוק לי' דאמר ר' יוחנן סנהדרין נ"ט עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו מורשה כו' והמלמדו עובר בלפני עור ל"ת מכשול, וכי תימא דקרא דר' אמי אתי דאסור ללמוד עם העכו"ם בשבע מצות ז"א דהא אמרינן התם לר"מ דב"ז מצות דידהו מצוה ללמדם ותירץ בתוס' דהא דמצוה ללמדם בז' מצות היינו קודם מ"ת אבל לאחר מ"ת גם בשבע מצות אסור ללמדם ע"כ, היוצא לנו מדברי התוס' דר"י דס"ל דעכו"ם הלומד תורה חייב מיתה היינו בשאר מצות ולר"מ דס"ל דהרי הוא ככה"ג היינו בשבע מצות דידהו קודם מ"ת אבל לאחר מ"ת גם בשבע מצות אסור ללמדם כדברי ר' אמי במס' חגיגה הנ"ל - ודברי התוס' בזה תמוהין דהרי בפירש"י פ' נח הביא דברי הגמ' זבחים דלמד נח תורה מדידע לחלק בין טהורות לטמאות וא"כ חזינן דלמד נח תורה גם משאר מצות שבתורה והרי שם ועבר למדו תורה בישיבה ויעקב למד אצלם י"ד שנה ומסתמא למדו בישיבה כה"ת ולא שבע מצות בלבד, אך י"ל דלק"מ דהם הי' מותרים ללמוד גם כה"ת משום דברא מזכה אבא ובשביל דעתידין ישראל לקבל את התורה ע"כ גם אבותיהם מותרים ללמדה: ד' ובעיקר דרשת ר"מ דיליף מקרא דעכו"ם הרי הוא ככה"ג כשלמד תורה מתיבת האדם דכולל אפי' עכו"ם וכנ"ל, דלדעת התוס' חגיגה הנ"ל סברת ר"מ רק בשבע מצות דידהו איך כולל הכתוב יחד עכו"ם עם המובחר שבישראל וע"כ דהפירוש הוא כל אחד בשלו היינו ישראל מותרים ללמוד בכה"ת ועכו"ם רק בז' מצות דידהו, הא חילוק גדול יש ביניהם דעכו"ם אסור ללמוד רק בשבע מצות שלהן וישראל מותר ללמוד גם במצות של כהונה ולוי' אע"ג דלא שייך להם וא"כ איך כוללם יחד בפסוק אחד. אמנם נ"ל לבאר הדבר לכל השיטות והכל יבאו בשלום דבאמת י"ל הטעם לר"מ דמצוה ללמד לב"נ בז' מצות דידהו קודם מ"ת משום דבז' מצות גם ב"נ מצווין ולכך מצוה ללמדם, אבל בשאר מצות שבתורה נהי דאינן מצווין מכ"מ לא נאסרו לב"נ ללמוד והא ראי' דהקב"ה בעצמו החזיר על כל אומה ולשון וע"כ שפיר כולל לב"נ עם ישראל בקרא האדם כנ"ל, אבל לאחר מ"ת דהתורה ניתנה לישראל למורשה כמו שאמר ר' יוחנן מדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, (והוי לב"נ הלומד כמו גזל עי' שם מס' סנהדרין נ"ט) לכן סובר ר' יוחנן דב"נ העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר בלפ"ע לת"מ משום דכל התורה לא ניתנה מעולם לב"נ והשתא רק לישראל מורשה היא, אבל בשבע מצות דגם ב"כ מצווין היו רק