זקן אהרן (קורץ) קסח

ועשו ארון עצי שטים הקשו בבעתוס' למה בכלהו כתיב ועשית וכאן כתיב ועשו ותירץ לפי שהכל חייבין להתעסק בו מפני כבוד התורה שבתוכו ועוד צוה הקב"ה כולן להתעסק בו כדי שיהיו כולן מקבלין שכר התורה המונחת בו ע"כ, והנה לפי דברי הבעתוס' משמע דבצלאל אע"ג דעשה כל הכלים ואת הארון ג"כ מכ"מ בארון י"ל לא עשה רק הארונות של זהב שמבחוץ ומבפנים אבל הארון של עץ שהי' באמצע עשו בני ישראל כולם. והנה מלבד שהוא דוחק מאוד לומר דששים רבוא אנשים יתעסקו בעשיית ארון אחד וכמובן, יש עוד להקשות דבפירוש איתא לקמן בפירש"י דג' ארונות עשה בצלאל משמע דגם של עץ עשה בצלאל, אך נ"ל דכמו בכאן דכתיב ועשית דקאי על משה ומכ"מ הרי בצלאל עשה רק צ"ל שהי' ע"י שליחות שמשה פקד על בצלאל שיעשה ונתקיים שפיר ועשית דשלוחו של אדם כמותו, ועוד אפשר לומר שבצלאל עשה הכל על דעת כאשר צוה ד' את משה והוא שמע ממשה, כמ"כ נמי י"ל בארון של עץ דהחיוב הוא על ישראל שיעשו הארון של עץ ובצלאל עשאו על דעת ישראל בשליחותם שע"י עשייתו יזכו המה כמו שבעצמם עשאוהו, ואע"ג שבזה יתמעט מדריגת הארון דאם בצלאל הי' עושה על דעת משה רבינו הי' מעלתו גבוה ממה שישראל עשאוהו, (עכ"ז לא יגרע זה שיעשה בשליחות כל ישראל דהרי גם משה הוא ג"כ בכלל השליחות של כלל ישראל א"כ שפיר ניחא דג' ארונות עשה בצלאל אע"ג דכתיב ועשו, וכנ"ל שעשה בשליחות כל ישראל ועי"ש. אכן עדיין עלינו לבאר למה דווקא הפנימי של עץ, ומבית ומחוץ של זהב) אמנם י"ל דרצה הקב"ה להראות לישראל דבכל התורה והמצוות אע"פ שהוא שלא לשמה מכ"מ יעסוק בתורה דמתוך שלא לשמה בא לשמה, וע"ז מרמז עשיית הארון שהי' מבחוץ של זהב ובאמצע של עץ דכן נמי האדם הלומד שלא לשמה שבפני אנשים דומה כלומד לשמה כנגד הארון של זהב מבחוץ ושל עץ באמצע כנגד מה שבלבו הוא שלא לשמה מכ"מ טוב הוא שיבא לשמה וע"ז מרמז הארון של זהב מבפנים שהסוף יהי' שיבא לשמה, ובזה יובן הטעם שמחלקו בתוס' בין שלא כשמה בין לומד לקנטר דבלומד שלא לשמה שלא לקנטר רק לכבוד או כדי שיהי' רב דבפני אנשים דומה שלומד לשמה רק בלבו שלא לשמה, א"כ יש לו מבחוץ ארון של זהב רק בפנים ארון של עץ ע"כ שפיר יבא גם לשמה אבל כשלומד לקנטר א"כ גם מבחוץ הוא של עץ דהא הכל רואין שלומד שלא לשמה: ואל הארון תתן את העדות הקשה בפירש"י למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון את העדות וי"ל שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן העדות לתוכו ואח"כ יתן את הכפורת עליו וכן מצינו כשהקים המשכן נאמר ויתן את העדות אל הארון ואח"כ ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה עכ"ל, לכאורה דברי פירש"י תמוהין דאדרבה אם לא הי' נאמר קרא השני אחר נתינת הכפורת כש"כ דהוי ידעינן דנתינת העדות קודם נתינת הכפרת מחמת קרא הראשון דנאמר קודם נתינת הכפרת וכמו שדייק רש"י ראייתו מהקמת המשכן שנאמר ויתן את העדות אל הארון ואח"כ ויתן את הכפרת. ונלפענ"ד דמקרא הראשון בלבד הי' אמרינן דנתינת הלוחות יהיו אחר נתינת הבדים אל הטבעות וקודם נתינת הכפרת כדכתיב בקרא, אבל אחר שכתבה התורה גם קרא השני אחר נתינת הכפרת דשני הכתובים סותרין זא"ז דחד קרא כתיב קודם נתינת הכפרת וחד קרא אחר נתינת הכפרת וע"כ צריכין לפרש כוונת קרא השני שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן את העדות ועי"ז מפרשינן קרא הראשון ג"כ שבעודו ארון לבדו בלא הבדים יתן את העדות והיינו דצריך ליתן את העדות בארון קודם נתינת הבדים אל הארון וכמו שנאמר באמת בהקמת המשכן ויתן את העדות ואח"כ וישם את הבדים ואח"כ ויתן את הכפרת והבן. אולם הא תקשו לא לכתוב אלא חד קרא קודם נתינת הבדים ושוב לא נצטרך כלל קרא השני אחר נתינת הכפרת, אמנם י"ל עפ"ד הבעתוס' שמקשים בקרא הראשון למה נאמר הא אין זה עיקר הציווי דהא כתיב למטה ואל הארון תתן את העדות, ותירץ בתוס' דלכך נאמר קרא הראשון אחר הלאו דלא יסירו הבדים ליתן טעם מפני מה לא יסורו הבדים כדי שלא ימשמשו בו כי צריך ליתן בו את העדות עכ"ל, וקשה הא