זקן אהרן (קורץ) קסד

למעט שליש אכילתו ופשיטא דאם אכל מעט והקב"ה שולח ברכה במעיו להיות שבע ודאי לא יזיק לו דאין הקב"ה שולח ברכה לרעה ח"ו, וזה שאה"כ וברך את לחמך שתאכל מעט ושבע ואז במילא והסירתי מחלה מקרבך שבוודאי לא יזיק לך והבן.- עי"ל דטענת היצה"ר לכל אדם שלא יעבוד את ד' כי איך יוכל להתפלל ג' פעמים בכל יום ולקיים והגית בו יומם ולילה והרי עול הפרנסה ופרנסת אנשי ביתו מוטל עליו, ע"ז אמר הכתוב אם תעבדו ד' אלקיכם ובירך את לחמך שישלח ברכה במעי' וגם הסירותי מחלה מקרבך ולא תפסיד כלום ע"י עבודת ד' אלקיך כי ח"ו מחלה אחת יוכל להזיק לך פרנסת כמה חדשים ותחשוב הריוח מברכת מע"י ושלא תצטרך להוציא על רפואות שלא תהי' מחלה בקרבך תוכל לעבוד את ד' אלקיך והבן. וכעת עלה ברעיוני שהג' מפתחות אשר לא נמסרו רק אחד אחד ולא כולם ביד שליח ולכך נאמר לשון וברך את לחמך שיהי' ביד שליח אז והסירותי מחלה שיהי' זה המפתח ע"כ בידי והבן: לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא המשך הפסוקים האלה אינו מובן דהי' לו לומר הקרא את מספר ימיך אמלא לעיל אחר והסירותי מחלה מקרבך וכמובן. ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי בס' מעבר יבק מזהיר מאוד שלא לעכב את המת מלקבור רק להביא לקבורה מהרה בכל מה דאפשר, כי לפעמים אשה מקשה לילד כמה ימים ר"ל ולא תוכל להוליד מחמת שהנשמה של אותו המת צריך להכניס אל הילד וכ"ז שהגוף עדיין לא נקבר לא תוכל הנשמה להכניס בגוף אחר ע"כ ועיי"ש, ולפי"ד המעי"ב י"ל יש עקרות או מפלת ולדה מחמת שהנשמה של איש אשר עודנה בחיים צריך להכניס אל בנו של אשה זו, ובעבור שעדיין צריך לחיות לא תוכל להתעבר ונעשה עקרה או שמפלת הולד ולאחר שימות האיש אז תתעבר בנשמת אותו האיש והבן - וכאשר הבטיחה התורה שלא תהי' משכלה ועקרה בארצך הי' מקום לטעות דח"ו החיים ימותו קודם זמנם כדי שיוכלו הנשים להתעבר ולא יהי' משכלה ולא יהיו עקרות וע"כ שפיר אמר הכתוב והבטיח שלא תהי' משכלה ועקרה בארצך ומכ"מ את מספר ימיך אמלא והבן והטעם י"ל בזה כי אם תעבדו את ד' אלקיכם שוב לא יבואו הנשמות עוד בגלגול ולא יולדו מנשמות המתים רק מנשמות חדשות מאוצר הגוף והבן: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע והקשה הגאון בספר יבין שמועה דלמה בתחלה נאמר ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד' נעשה והכא למה אמרו נעשה ונשמע ועיי"ש מה שתירץ בזה, ונלפענ"ד עפי"מ שאמרתי לדקדק בהא דאמרו הכא ויקרא באזני העם ואמאי לא אמר ויקרא אל העם או לפני העם מה באזני העם, אמנם י"ל עפי"מ שפירש"י בפסוק הקודם ויכתוב משה את כל דברי ד' וכו' וז"ל ויכתוב משה מבראשית עד מתן תורה ע"כ, ולפי"ז ע"כ הא דאמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם היינו שקרא לפניהם את ספר הברית היינו מה שכתב משה רבינו מתחלת בראשית עד שעת מ"ת. והא ודאי פשיטא הוא דאם קרא משה רבינו לפני ישראל סדר בראשית אז ע"כ דנתן להבינם גם את מעשה בראשית וכמובן, וא"כ תקשה הלא אמרינן במס' חגיגה דאין דורשין במעשה בראשית לשנים וא"כ איך דרש משה לכל ישראל ביחד סדר מעשה בראשית והוא תמיהה עצומה אמנם בזה חדא מתורץ בחברתה ומדוקדק הלשון ויקרא באזני העם דייקי שהשמיע לכל אחד מישראל מיוחד באזניו דייקי שלא שמע אחד את הקול ששמע חבירו כדי שלא יהיו דורש מעשה בראשית לשנים וזה הי' לנס גדול שקולו של משה נתחלק לכל אחד מישראל באזניו וכל אחד לא שמע רק את קולו ולא הקול לחבירו והבן. ועפי"ז מיושב קושית היבין שמועה הנ"ל דהתם לא אמר להם רק משפטים ודינים שפיר אמרו נעשה, אבל הכא שגילה להם סתרי בראשית ע"כ שפיר אמרו נעשה ונשמע נעשה על הנגלה ונשמע על הסתרי תורה ונשמע לשון הבנה והבן: