זקן אהרן (קורץ) קסב

תורה טענו המלאכים תנה הודך על השמים וכו' השיב להם הקב"ה כלום אתמול לא אכלתם בב"ח אצל אברהם ואלו תנוק של בית רבן נזהר יותר מכם כו', וע"ז הקשה הגאון הנ"ל ממנ"פ באיזו אופן אכלו המלאכים הבב"ח אי אכלו שלא כדרך בישול הלא אין כאן איסור דאורי' דרק דרך בישול אסרה תורה, ואי דאכלו דרך בישול א"כ קשה על אברהם אבינו ע"ה שקיים כה"ת כולו איך בישל בב"ח הא גם בבישול לחוד איכא איסור לאו והניח בצ"ע והנה לכאורה יש לתרץ בפשטות דאע"ג דאברהם אבינו קיים כה"ת טרם שניתנה מכ"מ בני ביתו אליעזר וישמעאל לא קיימו וא"כ י"ל דאברהם לא בישל בעצמו רק שהם בישלו ולק"מ: אמנם ע"ד החידוד נ"ל עפי"מ דאיתא בספרים דאברהם אבינו הכיר בהם שהם מלאכים והרי עיקר הטעם שקיימו האבות את התורה הוא רק בשביל שעתידין בניהם לקבל את התורה ולכך קיימו האבות אותה מקודם, וכדאיתא בסוף מס' פסחים שאמר יעקב אבינו אני לא אברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה התורה לאוסרן עלי עכ"ל ולמה לא אמר שנשאתי שתי אחיות שאסור מה"ת רק הטעם משום דבאמת עדיין לא הי' מצווה רק שעבר על מה שעתידה התורה לאסור והיינו אחר קבלת התורה בה"ס אבל אם באמת שישראל לא היו מקבלין את התורה רק המלאכים אז ע"כ דגם האבות לא הי' מקיימין אותה טרם שניתנה דמאי ענין האבות לקיים התורה שניתנה למלאכים וכמובן, ולפי"ז כיון דעיקר הניצחון של ישראל שניתן להם התורה ולא להמלאכים הוא רק בשביל שאכלו בב"ח אצל אברהם ולכך הי' ישראל מנצחין וכדברי המדרש הנ"ל וא"כ מהאי טעמא הי' מוכרח אברהם לעבור באיסור בישול בב"ח כדי שעל ידו יעברו המלאכים באיסור אכילת בב"ח ואז נצחו ישראל להמלאכים, אבל אם הוא לא הי' עבר מתחלה על איסור בשול אז לא היו באו המלאכים לאיסור אכילה והי' ניתנה התורה להמלאכים והבן, ולפי"ז מיושב היטב קושית הגאון הנ"ל דשפיר הי' אברהם מותר לבשל בב"ח אע"ג שעתידה התורה לאסור משום דאל"כ מה תאמר שאסור לבשל וא"כ לא יאכלו המלאכים ושוב תינתן התורה למלאכים וא"כ שוב אין שום איסור על אברהם לבשל והבן - ועפי"ז שפיר יובן הסמוכין הבאת ביכורים לבב"ח דהא הקרא ראשית ביכורי אדמתך קאי על חג השבועות שהוא זמן הבאת ביכורים וכמו שפירש"י בד"ה וחג הקציר ועיי"ש וכיון דבחג השבועות הוא זמן מתן תורתינו והרי עיקר מה שזכינו אל התורה הי' רק ע"י האיסור של לא תבשל גדי בחלב אמו שבא על איסור בשול בב"ח וע"כ שפיר הסמיכם הכתוב להדדי להורות דבשביל זה זכינו לזה: עוד נ"ל עפי"מ דאיתא בש"ע המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות ומובא טעם אחד כי ע"י החלב שנתן אברהם אבינו להמלאכים זכינו לנצח את המלאכים וכדברי המדרש שהבאתי, ואיתא בספרים על המנהג שמקילין בשבועות לאכול קודם שש שעות מאכלי חלב וצווחו ככרוכיא על מנהג הרע הזה כי אפי' שהוא מנהג ישר לאכול מאכלי חלב, אבל חלילה שלא להקל בשביל זה אפי' באיסור קל ואפשר דמהאי טעמא הסמיך אזהרת בב"ח לחג השבועות בכדי להזהיר מאוד משורש איסור בב"ח אפי בחג השבועות והבן: ועבדתם את ד' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והקשו במפרשים למה התחיל לשון רבים ועבדתם ומסיים בלשון יחיד את לחמך ואת מימיך, ונלפענ"ד לפרש עפי"מ דאיתא במשלי י"ד ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון וכתב במצודות דוד לפרש וז"ל הדרת המקום כשרבים עושים המצות ואם מועטים המה אם יעשוהו ביתר שאת ובכוונה רצוי' מהדרים את המקום, ובתרגום מפרש וז"ל והיך דבציר עמא מתתבר פרנסי' עכ"ל, ומעתה יובן שפיר דהפסוק בא להזהיר בזה לכל יחיד ויחיד שידקדקו לעשות המצות ברבים להתפלל תפלה בצבור וכדומה שתהי' הדרת המקום ואז ובירך את לחמך כו' שתהי' ברכה בפרנסתך ואע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל ידוע מובא במהרש"א סוטה ובמפרשים דבמצוה שמתחייב עצמו בה או בשמחת המצוה או במה שמהדר את המצוה ע"ז שפיר יש שכר בהאי עלמא, וכיון דעיקר מצות תפלה יכול לקיים גם ביחיד רק שהוא מהדר אחר תפלה בצבור בכדי שתהי' הדרת המקום שהוא תוספות הידור מצוה ע"ז שפיר יש שכר גם בהאי עלמא והבן.- וי"ל דלכך לא אמר סתם ועבדתם את ד' אלקיכם ובירך אותך והיינו שתהי' עשיר וכן בתרגום