זקן אהרן (קורץ) קסא

אודני' וחוטרא אבתרי' הני מילי בדברא אבל במתא לא, פירש"י אי לאו דידי' היינו שהכלב אינו שלו משום דאתי למיסרך ע"כ, הרי דבמתא אין נותנין לכלב כלל שלא ירגילו אצלו רק בשדה הוא דנותן לכלב ע"כ, וא"כ הכא בקרא דלכלב תשליכון אתו ע"כ נמי איירי דוקא בכלב דלאו דידי' משום דבכלב דידי' לא צריך הטעם שפירש"י שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו ובכלב דידי' בלא"ה יתן לו הטריפה משום שאסור לו לאכלו, ועוד בכלב דידי' אפי' כשרה יתן לו וע"כ דהקרא מיירי בכלב דלאו דידי' ולכך שפיר אמר הכתוב ובשר בשדה טריפה לכלב תשלכון אתו דוקא בשדה אבל בעיר לא יתן לכלב משום שלא ירגילו אצלו וכדברי הגמ' הנ"ל והבן: לא תזבח על חמץ דם זבחי במס' פסחים ס"ג השוחט פסח על החמץ עובר בלא תעשה כתבו בתוס' בד"ה השוחט וז"ל אומר ריב"א דהפסח כשר מדלא שינה עליו הכתוב לעכב וע"ז נאמר בפסקי תוס' השוחט את הפסח על החמץ עובר בב"י ע"כ, והוא תמוה גדולה דהא הריב"א לא דיבר מאומה מהלאו דב"י ואיך נשמע מדבריו דס"ל דעובר בב"י וכבר הארכתי בזה בקונטרסי תמניא אפי - ונ"ל כעת עפי"מ שהקשה במהרש"א על הריב"א הלא שינה עליו הכתוב לעכב דהא איכא תרי לאוי לא תשחט ולא תזבח ותירץ דניחא יותר לאוקמי' התרי לאוי לעבור בב' לאוין משום דהוא בלשון לאו ע"כ, אמנם יש להקשות על המהרש"א עפי"מ דאיתא בב"מ ס"א לענין עושק שכר שכיר בתוס' שם דהיכי דליכא נפ"מ בלאוין לענין מלקות עדיף לדרוש הלאוין לענין אחר מלומר שבאו לב' לאוין, וא"כ הכ"נ בשחיטת פסח עה"ח הקשו בפנ"י ובס' שאגת ארי' דלא ילקה משום דהוי התראת ספק שמא ביטל בלב, ולפי"ז תחזור קושית המהרש"א למקומה דהא עדיף לדרוש דשינה עליו הכתוב לעכב מלומר לעבור בב' לאוין כיון דליכא נפ"מ מידי בלאוין - אמנם נראה עפי"מ שראיתי בס' אור חדש פסחים בקונטרוס א' ד' ו' שנסתפק בהא דאמרינן בחמץ דביטל בלב מהני אם הביטול בלב מהני נמי לענין הלאו דשחיטת פסח עה"ח ותוכן ספיקו הוא משום דבאמת מצד הסברא ביטול בלב לא מהני דגם הפקר בלב לא מהני רק שהוא גזה"כ מתשביתו וא"כ י"ל דלא הוי גזה"כ רק לענין ב"י אבל לא לענין הלאו דשחיטת פסח עה"ח ועיי"ש (ולפ"ז שפיר לוקה) ולכאורה אמרתי די"ל דהרמב"ם והראב"ד דפליגי אי ב"י עובר מע"פ משש שעות ולמעלה (כפי שיטת הנוב"י או"ח קמא סי' כ' ובצל"ח פסחים דף ד' ע"ש) יפלגו בזה אי מהני ביטול לענין הלאו דשחיטת פעה"ח או לא, דהרמב"ם דס"ל דעובר בב"י מששו"ל שפיר יליף ביטול מתשביתו לענין ב"י מגזה"כ כיון דהתשביתו מיירי מששו"ל ואם עובר גם בלאו דב"י מששו"ל, א"כ מסתמא שייך הלימוד דביטל מהני מתשביתו על הלאו דב"י אבל הלאו דשחיטת פעה"ח לא מהני כסברא הפשוטה דביטול בלב לא מהני, אבל הראב"ד דס"ל דאינו עובר בב"י מששו"ל ע"כ שפיר אמרינן דהביטול מגזה"כ מתשביתו הוי לענין הלאו דשחפעה"ח כיון דבב"י עדיין אינו עובר רק מבערב והבן - ומעתה מיושב שפיר דברי הפסקי תוס' הנ"ל שהוכיח מדברי הריב"א שכתב דלא שינה עליו הכתוב לעכב וקשה קושית המהרש"א הא איכא תרי לאוי וע"כ כתירץ המהרש"א דדרשינן לתרי לאוי, וקשה הא ליכא נפ"מ בהנך לאוי דשחיטת פעה"ח משום דאינו לוקה דהוי הת"ס שמא ביטל בלב וע"כ דצ"ל דלא מהני ביטל בלב לענין הלאוי' דשחפעה"ח, וע"כ משום דגזה"כ דביטול מהני מתשביתו הוא רק גזה"כ על ב"י דוקא ולא על שחיטת פעה"ח וכנ"ל וא"כ מוכח ע"כ דס"ל כשיטת הרמב"ם דעובר בב"י מששו"ל ושפיר לא מהני ביטול מתשביתו רק לענין לאו דב"י ולא ללאו דשחפעה"ח וכנ"ל - (וזהו א"ש לשי' רש"י ז"ל דביטול מהני מטעם דתשביתו גזיה"כ אבל לא לשי' התוס' לעיל בריש פסחים דביטול מטעם היפקר ועי' בר"ן שם וכן מבואר באו"ח שם דלשיטתם בוודאי מהני היפקר אפי' לשחיטת הפסח. דאם מפקיר אין החמץ שלו ע"ש ותבין): ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו יש לדקדק מאי ענין הסמוכין זה לזה הבאת הביכורים לבב"ח, ונלפענ"ד עפי"מ שמביא בס' חנוכת התורה קושיא נפלאה בשם הגאון הר"ר העשל על דברי המדרש דבשעת מתן