זקן אהרן (קורץ) קס

השכירות וההענקה ואח"כ ימכור א"ע שנית ולא עשה כן אלא אמר אהבתי את אדני מש"ה שפיר נרצע והבן - ומעתה כ"ז דיש לחלק בין מכירה ראשונה לשניי' במוכר עצמו דבידו מעות השכירות משש שנים הראשונות משא"כ במכרוהו ב"ד בעד גניבתו שאין לו לשלם שלקחו הב"ד מעות השכירות לשלם בעד הגניבה א"כ גם במכירה השנית נמכר מחמת דחקו, א"כ הי' צ"ל דגם במכירה השניי' אינו נרצה דלא בשאט נפש עובר על כי לי בנ"י עבדים רק מחמת דחקו נמכר שנית, מש"ה שפיר אמר דנרצע מטעם שעבר מתחלה על לא תגנוב אפס דלפי"ז שוב תקשה, דלא תגנוב ג"כ עבר רק מחמת דחקו, ואמאי נרצע, אכן לק"מ דלא נרצע מחמת דעבר על לא תגנוב דא"כ כל שעבר לא תגנוב יהי' נרצע רק דאמרי' דרק מחמת דחקו היו לו ברירה למכור א"ע ולא לגנוב, ואז אחר שש הי' יצא חפשי בדמי המכירה שלו - והיא לא עשה כן ולכך נרצע והבן: ר"ש הי' דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם ע"כ. הנה בזה נתקשיתי טובא תינח במוכר עצמו דהוי הטעם שנרצע משום כי לי בנ"י עבדים ניחא שנרצע בפני דלת ומזוזה דוקא שהם עדים בדבר במצרים וכנ"ל משא"כ במכרוהו ב"ד דהטעם הוא משום לא תגנוב וכדאמר ריב"ז הקושיא במקומה עומדת דמה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, ועוד תקשה הרי לא עבר כלל על כי לי בנ"י עבדים כיון דהוא לא מכר א"ע רק הב"ד מכרוהו ואין לומר דבאמת לא נרצע בשביל המכירה הראשונה רק בשביל המכירה השניי' שאומר אהבתי את אדני ושפיר גם במכרוהו ב"ד עובר על כי לי בנ"י עבדים, ויסבור ר"ש דגם במכרוהו ב"ד נרצע משום כי לי בנ"י ולא מטעם לא תגנוב וכקושה"ע המובא בכלי יקר דא"כ ע"כ מוכרח לומר דר"ש פליג על ריב"ז הנ"ל אבל אין משמע כן - אך נ"ל בזה דגם ר"ש מודה לריב"ז דבמכרוהו ב"ד נרצע מטעם לא תגנובו ובמוכר עצמו מטעם עבדות ולא על עבדות השני' שלאחר שש הוא דנרצע רק בשביל עבדות הראשונה שמכר א"ע הוא דנרצע, רק דתיכף במכירה הראשונה שמכר א"ע אין אנו יכולין לחייבו בהרצעה משום מחמת דחקו הוא דנמכר וכנ"ל, אבל אחר שעברו שש שנים שיש בידו מעות השכירות ודמי הענקה ויכול להיות חפשי ומכ"מ אינו רוצה לצאת ואומר אהבתי את אדני איגלאי למפרע דגם מכירה הראשונה לא מחמת דחקו מכר א"ע רק שרוצה להיות עבד לעבדים ע"כ נרצע למפרע על המכירה הראשונה אך כ"ז במ"ע אבל במכרוהו ב"ד דל"ש לומר כן דנרצע למפרע בשביל מכירה הראשונה דהא ע"י הב"ד הוא דנמכר בע"כ מש"ה שפיר אמר ריב"ז הטעם שעבר למפרע על לא תגנוב והבן: ומעתה שפיר יש להבין דברי ר"ש שדרש כמין חומר על מוכר עצמו דייקי משום דעל מכרוהו ב"ד לא קשיא לי' למה נרצע דוקא על הדלת ומזוזה עפי"מ דאמר רב במס' סנהדרין ל"ג הבא במחתרת בדמים קנינהו וא"כ ע"כ דלא נמכר בגניבתו רק כשגנב דרך פתח ומזוזה דרך ביאה דלא שייך לומר בדמים קנינהו וכמובן, ולכך שפיר ניחא שנרצע דוקא בפני הדלת והמזוזה שהרי הם עדים שעבר על לא תגנוב ולכך שפיר נרצע בפניהם ולק"מ אך כ"ז במכרוהו ב"ד בעד גניבתו אבל במ"ע שפיר מקשה דלמה נרצע דוקא בפני הדלת והמזוזה, ע"ז שפיר דרש ר"ש כמין חומר דגם במ"ע שייך נמי הטעם כמו במכרוהו ב"ד משום דלריב"ז לכך נרצע משום אוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים, וא"כ שפיר הם הדלת והמזוזה העדים משום שהם היו עדים במצרים כשפסח הקב"ה על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמר כי לי בנ"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם והבן: וכשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו פירש"י אף בבית כן אלא שדבר הכתוב בהווה ע"כ ונלפע"ד לתרץ דהא דנקט הקרא בשדה הוא דוקא ולא בבית דבמס' שבת קנ"ה אמר ר' המנונא שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא וכמה אמר ר' מרי משח