זקן אהרן (קורץ) קנח

אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו שמעתי מפי ידידי המופלג בתוי"ר כש"ת מו"ה.. פידלער נר"י לדקדק קושית רש"י דלמה כתיב ומשה ולישראל והרי משה בכלל ישראל, אמנם מאחר דמשה גירשה לצפורה וקיימ"ל דכהן אסור בגרושה ואיך לקח יתרו צפרה אשת משה אחר שלוחי' מאחר דאסור להחזירה, אך באמת אע"ג דהי' עתיד משה להיות כהן רק אחר שבצבץ נגד הקב"ה בהליכתו למצרים הקב"ה לקח מאתו הכהונה ונתנה לאהרן ושפיר מותר להחזירה, וזה שאמר ששמע יתרו אשר עשה אלקים למשה היינו שענשו ונטל ממנו הכהונה וא"כ מותר להחזירה ע"כ שוב מצאתי כדבריו בס' חנוכת התורה ועיי"ש, ואני אמרתי לו כלאחר היד עפי"מ דאיתא במס' שקלים דכהן לא יהי' מלך ומלך לא יהי' כהן ויתרו שמע אשר עשה הקב"ה למשה היינו שנעשה מלך על ישראל וא"כ ודאי לא יוכל להיות כהן ולכך שפיר יכול להחזירה והבן: ואת שני בני' אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה הקשו בזה המפורשים דהי' צריך לקרות שם בנו הראשון אליעזר כי הנס שניצל מחרב פרעה הי' עוד במצרים ושם בנו השני הי"ל לקרותו גרשום על שם הגירות שהי' אח"כ, עוד הקשו בזה על הלשון שם האחר גרשום ושם האחד אליעזר דהי' צ"ל ושם השני אליעזר ועיין באוה"ח, ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בבעה"ט בשם המדרש דכשנתן יתרו בתו למשה התנה עמו שהבן הראשון יהי' לעבו"ז לכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו ואז מלתו צפרה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אבי' וע"ז הקשה בבעה"ט דבגמ' משמע דאליעזר בן משה לא נימול עד שפגעו בו המלאך כו' ועיי"ש - ונלפענ"ד לתרץ די"ל דשניהם אמת לגרשום לא מל מחמת התנאי ואליעזר הי' כעת יום ח' למילתו וכשביקש המלאך להמית את משה בעבור שנתרשל במילתו ומלתה צפורה את אליעזר וכשראתה צפורה חומר הענין מילה אז מחלה גם היא את התנאי של גרשום ושפיר אז גם גרשום נימול והבן וכן ראיתי בדברי הרמב"ן וז"ל ויתכן כי קודם הדיבור הנדבר לו בהר האלקים לא נולד לו רק גרשום אבל היתה צפרה הרה וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה ובעבור כי הי' דבר המלך נחוץ לא מל אותו עכ"ל - ומעתה כיון דאליעזר הי' מילה בזמנו וגרשום הי' מילה שלא בזמנו מסתמא מילת אליעזר הי' בראשונה ובלא"ה הרי אליעזר נימול ע"י צפורה בעבור סכנת משה ע"כ דהי' בחפזי להציל את משה וע"כ דמילת גרשום הי' אח"כ (והנה איתא בגמרא עבו"ז כ"ז למ"ד דאשה פסולה למול והכתוב ותקח צפורה צור וכו' ואיבעית אימא אתי איהי אתחלה, ואתא משה ואגמרה ע"ש, וא"כ י"ל דאז כשגמר המילה אז נתן לו משה השם) וא"כ אע"ג דאליעזר הי' בן השני מכ"מ נימול בראשונה ומסתמא אז תיכף קרא לו משה רבינו את השם ולכך קרא לאליעזר שנימול בראשונה אליעזר על שם הנס הראשון שניצל מחרב פרעה במצרים, ואח"כ כשמל את גרשום קרא לו שם גרשום על שם כי אמר גר הייתי בארץ נכריי' דמסתמא קרא משה את שמותם בשעת המילה, וכמו ששמעתי עוד בילדותי בשם הרה"ק אדמו"ר זי"ע משינאווע שהקפיד מאוד בקריאת שם הבת בחול רק להמתין על ש"ק כי אמר אין לשם שום שורש למעלה רק כשניתן בש"ק, דדוקא בזכר שקורין השם ביום מילתו והוא יו"ט שלו ודם מילתו נחשב כקרבן שפיר דמי אבל עם שם הבת ימתין על ש"ק עכ"ד. וא"כ גרשום שלא נימול עד היום מסתמא המתין משה לקרוא לו שם עד עת מילתו וכיון דהי' גרשום אחרון במילה הי' נמי אחרון בקריאת השם והבן: ומעתה מאי מאוד ידוקדק הלשון הנאמר בהם שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר דדוקא אם היו נימולים בזמנים מיוחדין כל אחד כשנולד שייך שפיר לומר שם הראשון ושם השני, אבל הכא הרי אדרבה היי להיפך שהשני שנולד באחרונה הי' הראשון למילה ולקריאת השם ובן הנולד ראשון הי' אחרון למילה ולקריאת השם, ולא עוד אלא ששניהם היו עומדין יחד להימול בזמן אחד ונחלף עוד לזה למול את השני בראשונה ע"כ שייך שפיר לומר בשניהם שם האחד כי הראשון לא ראשון והשני לא שני הי' והבן: