זקן אהרן (קורץ) קנד

ע"ה, גם הקשה המזרחי למה עזב פירש"י דעת המ"ד מתן תורה שמע ובא, ונקדים לזה מה שפירש"י שם כי יד על כס יה נשבע הקב"ה בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק ע"כ, ויש להבין למה גדול כל כך האיבה של הקב"ה לעמלק יותר מלכל האומות הצוררים לישראל עד שצוה הקב"ה למחות את זכר עמלק, עוד הקשו במפרשים ומובא בספר חק לישראל וז"ל מדוע אמר משה מעצמו ליהושע להילחם בעמלק אשר לא ציוהו ד' - והנלפענ"ד בהקדם מה שמובא בס' שהס"ם הוא ראש לסט"א והוא השר של עמלק וזה לעומת זה עשה אלקים מ"ט שערי טומאה כנגד מ"ט שערי הקדושה, ובבעתו"ס פ' בשלח בענין עמלק מקשים למה המתין עמלק כל כך להילחם בישראל עד שיצאו ממצרים ונעשו ששים רבוא הי' לו להילחם עמהם בעוד שהיו עדיין מתי מעט, אמנם עפי"מ שהבאתי לעיל בריש בראשית דע"י הנס של קרי"ס נתוודע לכל העולם שהקב"ה שולט בים כמו ביבשה ואז התעורר הס"ם בלב עמו שהוא עמלק לעשות מלחמה בישראל ולהרגם ואז ישתכח הנס מישראל, כיון דכ"ז שישראל קיימים בעולם הם יפרסמו גודל הנס ויתרבה כבוד שמים בעולם כי הוא השליט בים כמו ביבשה ומשה רבינו ברוח קדשו הבין מחשבת עמלקי ע"כ לא המתין על ציווי של הקב"ה כי מלחמה זו הוא רק כבוד שמים, ולכך מובן שפיר האיבה של הקב"ה לעמלק יותר מלכל האומות עד שצוה למחותם ובשביל שעמלק רצה להחליש אמונת שליטת הקב"ה על הים וכנ"ל ע"כ מכ"מ החליש יהושע את עמלק והבן - והנה יתרו כבר הי' באמונתו שאין ממש בעבו"ז כדאיתא בפ' ויגרשום הרועים אבל עדיין הי' בו דעה נפסדת שאין הקב"ה שולט בים רק לאחר ששמע קרי"ס אז האמין שהקב"ה הוא שולט בים כמו ביבשה ולכך בא ונתגייר ועפי"ז שפיר ניחא שהקדים קרי"ס משום שע"י הקרי"ס הוא דבאו העמלקים והבן: וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים פירש"י מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק ויש לתמוה א' דלמה בפסוק את כל אשר עשה חזר ופירש מלחמת עמלק ב' כאן נאמר לשון הוצאה ולהלן שסיפר משה לחותנו לא הוזכר הוצאה רק לשון הצלה, ג' כאן פירש"י בפסוק את כל אשר עשה, מן, באר, עמלק, וכשסיפר משה לחותנו כל הטובה פירש"י מן באר תורה והחליף תורה תחת עמלק, ד' למה החליף המוקדם למאוחר כי הוציא ד' את ישראל ממצרים הוא מוקדם והזכירו לבסוף, ה' למה לא בא יתרו אחר יצמ"צ או אחר קרי"ס רק אחר ששמע מלחמת עמלק. אך י"ל עפי"מ דמקשה בבעתו"ס למה לא בא עמלק להילחם עם ישראל מקודם בעוד שהיו מתי מספר ותירצו שהי' ירא עמלק להרוג את ישראל טרם השלמת שעבודם במצרים שלא יפול החוב עליו ועכשיו שיצאו ממצרים שהשלימו את החוב אז בא להילחם עמהם ע"כ, ומעתה קודם ששמע מלחמת עמלק שלא ידע אם כבר נגמר הזמן לא רצה להביא את אשתו ובניו למשה מטעם שאמר אהרן למשה על הראשונים אנו מצטערין אבל כששמע יתרו את מלחמת עמלק וע"כ דכבר נשלם הזמן ע"כ שפיר בא ובזה יתורץ שפיר דלמה הוכפל בשמיעת עמלק דכאן לא מביא שמיעת יתרו ממלחמת עמלק לענין המלחמה גופא רק על ביאת עמלק למלחמה דזאת גרם ליתרו שבא, אבל לקמן אמר את כל אשר עשה אלקים לישראל היינו שנצחוהו לעמלק - ועפי"ז יתורץ נמי הא דאמר כאן לשון הוצאה והיינו דיתרו ששמע מביאת עמלק למלחמה הבין שנגמר הזמן והוצרך הקב"ה להוציאם ע"כ שפיר אמר לשון הוצאה, אבל שם ויספר משה לחותנו שפירש"י למשוך את לבו לקרבו לתורה י"ל שגילה לו דבאמת לא נגמר הזמן עדיין רק שע"י זכות התורה הצילם הקב"ה מיד מצרים שייך שפיר לשון הצלה ועדיף מלשון הוצאה, ומעתה שפיר יתורץ הא דפירש"י כאן מן, באר, עמלק, ושם אצל ויספר משה לחותנו מחליף בתורה תחת עמלק כי שם גילה משה רבינו הסוד דלא כגמר הזמן עדיין ואין ראי' כלל מביאת עמלק כי רק בזכות התורה נגאלו וע"כ שפיר מזכיר שם באר מן תורה והבן - ובזה מיושב שהזכיר באחרונה כי הוציא ד' את ישראל ממצרים משום דיתרו אע"ג ששמע יצמ"צ הי' סבר שלא נגמר הזמן רק אחר ששמע מלחמת עמלק אז הבין דע"כ נגמר הזמן וזהו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים היינו שהי' הוצאה גמורה דנגמר הזמן ודוק: