זקן אהרן (קורץ) קנב

הקדיש יום המנוחה שלו ובוודאי מרוב שמחתו לא הי' שוכח עיקר שבת לומר להם שנתקדש אצל השי"ת יום המנוחה שלו ומדשכח שפיר יאמינו ישראל בלי שום פקפוק דקדושת השבת היא קדושה קדומה ושבת בראשית שמו - ובזה יובן דברי פירש"י שכתב כאן דענשו הכתוב למשה בשביל שלא אמר להם תיכף דברי הקב"ה ולהלן בד"ה עד אנה מאנתם פירש"י משל הדיוט הוא בהדי הוצא לקי כרבא ע"י הרשעים מתגנין הכשרים משמע דלא ענשו הכתוב למשה רק בשבילם, ועפ"י הנ"ל יובן שפיר דהעונש שלו הי' באמת מה שקראו וכללו בהדי ישראל וזה העונש לדידי' ומכ"מ עיקר העונש שלו לא הי' בשבילו כי באמת עיקר כוונתו הי' רק כדי שיאמינו ישראל וכנ"ל, והי' לו טעם מספיק שלא אמר להם ולא הוי רק עבירה לשמה דמכ"מ נענש על שהחכים נגד הקב"ה ולא עשה כמו שנצטווה והבן ועיין בשפ"ח: והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום ויאמר משה ואהרן וגו' והקשו בזה המפרשים א' הא הקב"ה לא אמר רק למשה ולמה נאמר ויאמר משה ואהרן אל כל בנ"י, ב' קשה הא הקב"ה לא אמר רק שיתן להם מן ומנאי ידע משה רבינו דגם שליו השי"ת יתן להם שאמר להם בתת ד' לכם בערב בשר ולחם בבוקר לשבוע והוא באמת תמיהה עצומה, וחפשתי ולא מצאתי' עד שהגיע לידי ס' המלבי"ם ומצאתי שתירץ בזה דמוסיף משה רבינו את השלו מדעתו בעבור שהזכירו בשר בתלנותם והקב"ה הסכים על ידו עכ"ד - ולפענ"ד נראה דהשלו הי' מרומז בדברי הקב"ה שאמר להם א"שר י"לקטו י"ום אותיות השניות הם שלו, ובזה יתורץ הדקדוק של המפרשים על הלשון אשר ילקטו יום יום שאינו מובן ועיין בס' מאור ושמש כי בא בזה לרמז להם גם על השלו והבן, ובזה יתורץ גם קושיא ה"א דמשה רבינו אמר מקודם זאת לאהרן והשכינה מדברת בגרונו של משה ואהרן השיג בדברי משה רבינו ג"כ שיתן להם השלו, ולכך כיון דאהרן השיג הדברים כמשה ע"כ ראוי הי' גם אהרן שיאמר הדברים לישראל כמו משה כיון דגם אהרן שמע מפי השכינה והשיג בזה כמו משה, ויען לחם שאלו כהוגן ובשר שאלו שלא כהוגן כמבואר במס' יומא ובמכילתא ע"כ נאמר להם על המן בפירוש אבל על ה'ש'ל'ו לא נאמר רק ברמיזה והבן והא דנרמז השלו בקרא והי' משנה דהוא ביום הששי ולא תיכף בתחילתו במן של דבר יום ביומו י"ל ג"כ דהוא מטעם זה ששאלו בשר שלא כהוגן ע"כ לא נרמז רק על ביום הששי, להורות להם דאלו הי' שואלין על שבת הי' כהוגן משום וקראת לשבת עונג וביותר י"ל דבא להורות דכמו דהמן ירד בע"ש משנה על דבר יום ביומו כמו כן השלו הי' יורד ביום הששי משנה על כל יום ויום והבן - (והיינו לשי' הראשונים מובא בריב"א על בעתוס' שהשליו ירד כל שנה ראשונה עם המן ע"ש ותבין): עוד נ"ל לפרש הקרא והי' ביום הששי והכינו את אשר יבואו עפי"מ דאיתא בס' פנים יפות בשם רז"ל יומא דצדיקים הרגישו בהמן טעם נפלא והרשעים הצריכו לדוך אותו במדוכה ועיי"ש, והיינו דכל אחד הי' טועם במן כפי מדריגתו, ובזה יובן למה נאמר יום יום הי' יכול לומר על אשר ילקטו ליום ובהנ"ל מיושב דבא לרמז בזה דאע"ג דכל הימים שווים במידתן אבל בטעמו הי' משונה מיום ליום, דכל אחד אם נתעלה במדריגתו הרגיש בו טעם יותר נעלה ואם ירד ממדריגתו הרגיש טעם גרוע ממה שהרגיש מקדם והבן - והנה בפירש"י מפרש בשם המכילתא משנה לשון משונה והיינו דבשבת הי' טעם משונה לטוב מבחול ובזה יש לפרש והי' ביום הששי והכינו א"ת א"שר י"ביאו אותיות השניות הם שבת דלפי הכנתם לכבוד שבת בערך מדריגתם כן בערך הזה הי' המן משונה בטעמו לטוב יותר ממנה שילקטו יום יום והבן: והכינו את אשר יביאו נלפענ"ד דבא לרמז בזה ענין י"ב חלות לשבת עפי"מ דידוע מובא בספרים דלפי מה שקיים האדם עבדות הבורא בששת ימי המעשה כן יוכל לקבל הארת שבת קודש עליו, וגם שבת קודש הוא אור חוזר דכפי מה שמקבל הארת ש"ק ושומר קדושת שבת כראוי כמו כן יוכל לעבוד במדריגה זו את כל ששת ימי המעשה לאחריו ועיין בדבריהם, והנה אותיות השניות של א"ת א"שר י"ביאו הם אותיות