זקן אהרן (קורץ) קנא

בגמ' ברגל שנתנו לו מן השמים אמרה לו אשתו חבירך ישבו על כסא של ד' רגלים ואתה על כסא של ג' רגלים, ומעתה כ"ז בשאר מעשה נסים אבל הכא במן שניתן למען אנסנו הילך בתורתי אם לא פירש"י אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ושלא יצאו בשבת ללקוט, א"כ אדרבה כל מה שאוכלין אותו ומקיימין מצות התלויות בו יותר מוסיפין להם זכות באכילתו שפיר מותרין לאכלו ואדרבה מוכרחין ומחויבין לאכלו ולקיים מצות התליות בו - ובזה יובן. דקדוק גדול דכתיב ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ואח"כ כתיב והי' ביום הששי כו' וקשה הא הנך שתי מצות הם התליות במן א' ולקטו דבר יום ביומו פירוש שלא יותירו למחר ב' שלא יצאו ללקוט בשבת וא"כ למה הפריד בין הדבקים בקרא למען אנסנו כו' דהי' לו לומר ולקטו דבר יום ביומו והי' ביום הששי וגומר למען אנסנו ובקושית הנח"ק הנ"ל יובן שפיר דלכך כתב אחר ולקטו יום ביומו למען אנסנו שלא תקשה איך ילקטו כיון שאסור ליהנות ממעשי נסים ע"ז מתרץ בקרא למען אנסנו והבן וכנ"ל: א"י לתרץ למה הפריד בין הדבקים עפי"מ דאיתא בגמ' לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כי כל אדם מוטרד בפרנסתו ולא יוכל לעסוק בתורה רק ביום השבת אבל אוכלי המן דלא היו טרודין בפרנסתם כי הי' להם ללקוט דבר יום ביומו יכולין ללמוד בכל יום כראוי וזה שכתב ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי כי אין לו שום תירץ על ביטול תורה ע"כ מחויבין ללמוד תורה תמיד והבן: ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה ויאמר אליהם הוא אשר דיבר ד' שבתון שבת קודש לד' מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וגו' פירש"י לקטו לחם משנה כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד ומדרש אגדה לחם משנה לחם משונה אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו ויגידו למשה שאלוהו מה היום מיומים ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם והי' ביום הששי וגומ' עד ששאלו את זאת אמר להם הוא אשר דיבר ד' שנצטויתי לומר לכם ולכך ענשו הכתוב שאמר לו השי"ת עד אנה מאנתם ולא הוציאו מן הכלל עכ"ל - והנה באמת תקשה למה פשע משה רבינו בזה שלא אמר לישראל ענין שמירת שבת תיכף כשנצטווה וחס מלהזכיר לומר ששכח עוד תקשה דעכ"פ הי' לאמרו בעת שנשיאי העדה זכרוהו ושאלוהו גם למה לא אמר לישראל רק לנשיאי העדה בלבד, עוד תקשה הא הקב"ה לא אמר רק והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום והרי לא הזכיר הקב"ה כלל מקדושת שבת ולא מאפי' ובשול שיבשלו ביום הששי על שבת ולמה משה רבינו הזהירם כאן על השבת ועל אפי' ובשול ולא הזכיר כלל שיהי' להם ביום הששי משנה על אשר ילקטו יום יום מדברי הקב"ה -אמנם נ"ל דבאמת משה רבינו בכיון לא רצה לומר לישראל דברי הקב"ה ביום הששי שיהי' להם לחם משנה עפי"מ דאיתא (בדם האר"י ז"ל) הא דאמרינן בתפלה לשבת ישמח משה במתנת חלקו דמשה רבינו הפעיל אצל פרעה שיניח לישראל לשבות יום אחד בשבוע מעבודתן ובחר לו ביום השבת, ולאחר שניתן לישראל את השבת אז שמח משה רבינו אשר כיוון מתחלה לברור את יום השבת האמיתי על יום המנוחה דייקי ע"כ וא"כ י"ל דמש"ה הי' משה רבינו ירא שאם יאמר לישראל דברי הקב"ה דביום הששי יהי' משנה על אשר ילקטו יום יום יאמרו ישראל דמהאי טעמא נותן להם הקב"ה ביום הששי לחם יומים שהוא לכבוד משה שבחר את יום המנוחה במצרים, ע"כ רצה הקב"ה לכבדו שיתן להם את יום המנוחה של משה לקדש אותו בקדושת שבת אבל לא מחמת שרצה הקב"ה לקדש את השבת ולכך המתין משה רבינו לומר דברי הקב"ה מיום הששי שתהא בכפילא עד שישאלו הנשיאים מה היום מיומים ואז שפיר אמר להם הוא אשר דבר ד' שבתון שבת קודש והזהיר להם על אפי' ובישול בשבת והודיע להם כי גם הלקיטה בלבד אסר הקב"ה מרוב קדושת השבת, וכאשר הנשיאי העדה וישראל ראו שלא אמר להם תיכף מתחלה את דברי הקב"ה מלחם משנה ביום הששי אז יודו כולם דהשבת לא ניתן בשביל כבודו של משה דאל"כ הי' משה רבינו תיכף מגיד להם שהקב"ה