זקן אהרן (קורץ) קמט

אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן וכו' וע"ז פירש הרשב"ם הנ"ל וניתנו לקבורה שם בזכות שאמרו כי ד' נלחם להם במצרים והיינו דכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ שלא תענש על קבורתן ע"כ, הרי דמפורש בגמ' שהמירו ישראל ואמרו כשם שאנו עולין כו' ולמה פירש"י שפלטן הים כו' כדי שלא יאמרו וכו': אמנם נראה עפי"מ דאיתא במדרש על פסוק וימרו על ים בי"ס שאמרו טיט במצרים טיט בים ולפי"ז שפיר נאמר דהמדרש דדריש מפסוק וימרו שאמרו טיט במצרים כו' לא יסבור שאמרו ישראל המצרים עולין מצד אחר ומכ"מ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כדי שלא יאמרו שהמצרים עולין מצד אחר כמו שפירש"י והבן - ומעתה שפיר י"ל דחדא מתורץ בחברתה דהרשב"ם קאי על דברי הגמ' שדרש מקרא וימרו שהמרו ישראל בי"ס ואמרו כשם שאנו עולין כו' ע"כ שפיר מביא הרשב"ם דבזכות שאמרו המצרים כי ד' נלחם להם במצרים זכו לקבורה משום דבאמת מצד הדין מגיע למצרים לטבוע ושלא יזכו לקבורה מדה כנגד מדה שהם טבעו ילדי ישראל ולא באו לקבורה, רק מכיון שהמרו ישראל ואמרו שמצרים עולין מצד אחר ולא האמינו ישראל בד' שנטבעו המצרים מדה כנגד מדה וכנגד זה האמינו המצרים בד' ואמרו כי ד' נלחם להם במצרים פירש"י שאמרו המצרים שכשם שאנו לוקים על הים כך לוקים אותם שנשארו במצרים והאמינו המצרים בזה יותר מישראל, דישראל אמרו כשם שאנו עולין כו' ולא האמינו ומצרים אמרו ג"כ כשם והאמינו ולכך הקל מעליהם העונש בזה שיזכו לבא לקבורה והבן: ומעתה נבא על נכון להבין שפיר הפלוגתא של רש"י והרשב"ם הנ"ל וידוקדק בזה עוד קושיא גדולה על פירש"י שמפרש שזכו לקבורה בשכר שאמרו ד' הצדיק וקשה הא המצרים לא אמרו זאת רק פרעה בלבד הוא דאמר כן והרי פרעה לא נטבע כלל שניצל ומלך אח"כ בנינוה כדאיתא במדרש, אמנם צ"ל אע"ג דלא מצינו רק שפרעה אמר כן מכ"מ הקב"ה הי' ידע שגם המצרים במחשבתם נמי הי' כן ומעתה לדעת רש"י שהבאתי דע"כ הולך בדעת המדרש דישראל באמת לא אמרו וע"כ דרק הקב"ה הי' ידע שיאמרו ולכך הראה להם המצרים מת מש"ה מפרש נמי בזכות שאמרו המצרים ד' הצדיק, ואע"ג דבאמת המצרים לא אמרו מכ"מ הקב"ה ידע שגם המצרים הסכימו לדברי פרעה וגם במחשבתם לומר כן וע"כ מחשבה הטובה של המצרים הכריע המחשבה רעה של ישראל וזכו עי"ז לקבורה והבן - אבל הרשב"ם דקאי על הגמ' הנ"ל דדרש וימרו שישראל אמרו כשם כו' ע"כ דרש נמי שהמצרים זכו לקבורה בשביל שאמרו דייקי כי ד' נלחם להם במצרים דכל המצרים אמרו זאת והכריע אמירתם עם אמונתם את אמירת ישראל שלא האמינו ולכך שפיר ע"י אמירתו דוקא זכו לקבורה והבן: אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו כו' אמר לו אתן לך א' ומחצה שבהן כו' בפרעה כתיב שש מאות רכב בחור ואילו בסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל. פירש הרשב"ם וז"ל והיינו דכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ שנשבע הקב"ה לארץ שלא תענש על קבורתם ע"כ ויש לדקדק למה לא רצתה האדמה שיקברו המצרים בתוכה עד שנשבע לה הקב"ה שלא תיענש עליהם ולמה הי' מגיע עונש לארץ אם הי' נקברים המצרים בארץ ולמה גרועים המצרים מכל רשעי העולם כלו, אמנם נראה לי בהקדם להבין דברי הגמ' הנ"ל דהשר של ים טען לפני הקב"ה כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו כו' דלמה באמת הי' סבר השר של ים שניתן לו המצרים במתנה טעם המתנה למה, ואפי' אם נאמר כפשוטו דמתחלה סבר הים שנטבעו לגמרי ושלא יצטרך הים לפלטן וזהו המתנה ז"א דהא באמת המצרים זכו לקבורה מקדם בין לפירש"י בשביל שאמרו ד' הצדיק בין לפירוש הרשב"ם בשביל שאמרו כי ד' נלחם להם במצרים ולכך זכו לקבורה, רק דהים הי' סבר שנטבעו וניתנו בו לגמרי לפרנסה לדגים וכמו שפירש הרשב"ם א"כ הרי הוא רק אטעי לנפשי' וכאשר שמע הים מהקב"ה שיפלוט אותן ליבשה הרי רואה דלא ניתנה לו במתנה רק להטביע וא"כ הי' צריך לפלטן ולא לשאול שאלות להקב"ה והבן: אמנם נ"ל דבאמת י"ל שני טעמים שהוצרכו המצרים לטבוע ושלא יבאו לקבורה,