זקן אהרן (קורץ) קמח

דיבורו משום שהוא צדיק הלא גם איש פשוט צריך לקיים דיבורו עוד קשה מהא דדרשינן וכרות עמו הברית מלמד שהקב"ה אחז עמו שימול אברהם א"ע מה שייכות יש זה לזה אחיזת בריתו של אברהם אבינו שהקב"ה עזר לו לנתינת הארץ לישראל, ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא דישראל יצאו קידם זמנם וא"כ לפי"ז עדיין הקב"ה לא הי' מחיוב לתת לישראל את ארץ ישראל אע"ג שהבטיח הקב"ה לאברהם וליצחק לתת לזרעם היינו דוקא אחר שישלמו מקודם ד' מאות שנה, וכיון שהוציא אותם קודם זמנם כדאיתא בזוהר הקדוש הטעם משום שכבר הי' במ"ט שערי טומאה ואלו נפלו בשער הנון ח"ו לא הי' באפשר לגואלם וא"כ לא הי' הקב"ה עדיין מחיוב ליתן להם את ארץ ישראל וכמובן - אמנם כ"ז אם נאמר דא"י אינו מוחזקת מאברהם אבינו רק מטעם שדיבר הקב"ה לאברהם לתת לזרעו וא"כ הקב"ה לא דיבר רק אחר שיושלמו החוב של הד' מאות שנה אבל אם נאמר דא"י מוחזקת מאברהם אבינו מטעם ירושה א"כ מגיע לישראל את ארץ ישראל אע"ג שלא הי' עדיין נשלם הזמן וכמובן - והנה המפרשים הקשו למאי דאמרינן עכו"ם שמל המילה פסולה איך מל אברהם אבינו א"ע אולם עפי"מ שהבאתי בשם המדרש דהקב"ה עזר לו מיושב שפיר אע"ג דלא יצאו האבות מכלל ב"נ והמילה פסולה הוא רק אם מל בעצמו לבדו אבל כאן שהקב"ה עזר לו שפיר המילה כשרה והבן, ומעתה מיושב שפיר סמיכת הכתובים וכרות עמו הברית שעזר לו השי"ת וא"כ נשמע דלא יצאו מכלל ב"נ וא"כ ע"כ דא"י אינה מוחזקת ולא שייך ירושה ושוב הקב"ה עדיין לא הי' מחיוב לתת להם את א"י משום דהי' קודם הזמן וכנ"ל מכ"מ קיים את דברו משום דהקב"ה צדיק והבן: באופן אחר אפי' אם נאמר דא"י מוחזקת מאברהם אבינו ונאמר כדעת הרמב"ן דהאבות יצאו מכלל ב"כ מעת שנימול אברהם דא"כ מגיע א"י לזרעו מטעם ירושה מכ"מ היינו דוקא מחמת שעזר לו השי"ת בעת המילה דאל"כ לא הוי רק מילת עכו"ם ופסול, וא"כ עיקר החיוב שהי' הקב"ה מחיוב לקיים הבטחתו הוא רק מחמת שעזר לו במצות מילה וא"כ שפיר וכרות עמו הברית שעזר לו במילתו בכדי להכניס עצמו לחיוב לקיים דברו ולתת להם את ארץ ישראל מחמת כי צדיק אתה והבן. [וכבר ציינתי לעיל בפ' לך דהמילה היתה כשירה בא"א ע"ה ע"י עצמו ג"כ אפי' אם לא יצא מכלל ב"נ, אליבא דכ"ע, מחמת הכתוב בפי' ואתה את בריתי תשמור ע"כ]: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד' ויאמרו לאמור יש לדקדק מה ויאמרו לאמור ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא דכל השירה הי' באמת בדרך נס ופלא כי ששים רבוא ישראל גדולים וקטנים יאמרו בפעם אחת כל השירה מתחילה ועד סוף כל אחד ואחד בשווה, וע"כ דצריכין אנו לומר דהי' להם השראת השכינה וניתן רוח הקודש בפיהם אבל באמת כל אחד ואחד לא הי' יודע אם גם לחבירו ניתן לו השראת השכינה ויודע שגם חבירו יאמר השירה כמוהו, וזהו ויאמרו לאמור אשירה וכו' כי כל אחד הרגיש בנפשו שזה השיר מן השמים ביתן בפיהו וזהו שאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כולם בשווה עם משה רבינו יחד ויאמרו לאמור כל אחד אומר לחבירו שגם חבירו יאמר כמהו והבן (ועי' באלשיך הק' פרשה זו]: תבלעמו ארץ. פירש"י מכאן שזכו לקבורה בשכר שאמרו ד' הצדיק אבל במס' פסחים קי"ח ע"ב כתב הרשב"ם וז"ל פלוט אותן ליבשה וניתנו לקבורה בזכות שאמרו כי ד' נלחם להם במצרים ויש להבין במאי פליגי הרשב"ם ורש"י ז"ל, ולמה פליג הרשב"ם על זקינו רש"י ז"ל: ונלפענ"ד דהנה בפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים פירש"י שפלטן הים על שפתו כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולין מצד זה כך הם עולין מצד אחר ע"כ משמע מפירש"י שפירש כדי שלא יאמרו ישראל כו' דבאמת לא אמרו רק הקב"ה ירא הי' שלא יאמרו, וקשה על פירש"י מדברי הגמ' פסחים הנ"ל דקאמר וימרו על ים בים סוף מלמד שהמירו ישראל באותו שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד כך מצרים עולין מצד אחר אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו