זקן אהרן (קורץ) קמז

פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה הקשו במפרשים למה הקדים רש"י לפרש המאוחר שבתחלה הביא רש"י לפרש בראותם מלחמה ואח"כ מפרש פן ינחם, ב' יש לדקדק הא ראיית מלחמה גורמת שינחם העם וא"כ הי' צ"ל פן בראותם מלחמה ינחם העם ושבו מצרימה, ג' הקשה במהרש"ל על שפירש"י על בראותם מלחמה כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני אמאי לא נקט רש"י ויבא עמלק דבסמוך שנכתב בסוף פ' בשלח ועיין בשפ"ח ונלפענ"ד בהקדם מה שיש לתמוה הא דכתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודרשו רז"ל שרפו ידיהם מדברי תורה ולכך בא עמלק איך תלוי זה בזה דמחמת רפיון התורה יבא עמלק דוקא ועיין בנח"ק מה שתירץ בזה, גם יש לתמוה הלא איתא דישראל יצאו לפני זמנם בזכות התורה שעתידין לקבל וא"כ למה לא הי' ישראל יראים מלרפות ידיהם מדברי תורה שלא יצטרכו לחזור למצרים להשלים השעבוד וצ"ל דישראל סברו שכבר נגמר הזמן דהחשבון הוא מלידת יצחק או דקושיא השעבוד הושלם, והנה בבעתו"ס הקשו וז"ל למה איחר עמלק להלחם עם ישראל עד עכשיו ולא בא להילחם עם ישראל עוד במצרים כשהיו עוד מתי מספר שבעים נפש ותירץ הבעתוס' לפי שאמר הקב"ה ועבדים וענו אותם ד' מאות שנה וכשמת אברהם הטיל את החוב על יצחק וכשמת יצחק הטיל החוב על יעקב ובניו וגם על עשיו ובניו אמר עמלק בלבו אם אכרית יעקב וזרעו יהי' החוב מוטל עלי ולכך המתין עד שיצאו ממצרים ונפרע החוב אז בא להלחם עמהם ע"כ, ולפי"ז דוקא אם אמרינן דנגמר הזמן שנפרע החוב אז שפיר שהמתין עמלק עד יציאתם ממצרים אבל אם נאמר דבזכות התורה יצאו לפני זמנם א"כ חזרה קושית התוס' אמאי לא בא עמלק מקודם, דא"ל כסברת התוס' שהי' ירא שלא יפול החוב עליו הא גם השתא עדיין יפול מותר החוב עליו כיון דבאמת עדיין לא נגמר הזמן, אמנם עפי"ד הנ"ל שפיר י"ל דעד השתא הי' סבר דע"י זכות התורה יצאו לפני זמנם ולכך לא בא להילחם עם ישראל שהי' ירא שלא יפול החוב עליו וכנ"ל, אבל אחר שראה עמלק שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה וע"כ דלא בזכות התורה נגאלו קודם זמנם רק דבאמת נגמר הזמן ולכך שפיר הוא דבא ושפיר תלוי זב"ז - ועפי"ז יתורץ קושית המהרש"ל הנ"ל דבשלמא אם בראותם מלחמה קאי על מלחמת עמלקי והכנעני דישראל באו לגבולם להלחם עמהם שפיר שייך למימר דבראותם מלחמה יחזרו למצרים ויפטרו מן המלחמה, משא"כ מלחמת עמלק דבסמוך שהי' רק ברשעתו תמיד להכרית ח"ו את ישראל רק מיראת החוב הוא דהמתין עד השתא וא"כ אפי' אם יראו מלחמת עמלק לא יחזרו למצרים דהא אפי' למצרים יחזיר עליהם כדי להכריתן כיון דהבין שכבר נשלם הזמן והבן - ועתה נבין על שהקדים פירש"י לפרש המאוחר דהא רש"י מפרש פן ינחם העם שיחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב והיינו ע"כ כוונתו שיתחרטו על יציאתם ממצרים ע"י שיראו מלחמה ושבו מצרימה, וקשה מאי הפסידו ביצאת מצרים לא עבדו קושית השעבוד ראו נסים גדולים על הים אכלו את המן קבלו את התורה ולמה יתחרטו על יציאתם דהי' לו לומר בראותם מלחמה ושבו מצרימה אך י"ל עפי"מ שפירש"י בסוף פ' תצא בעמלק אשר קרך בדרך שצננך והפשירך מרתיחתך שהי' העכו"ם יראים להילחם בהם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים כו' והיינו העמלק דבסמוך, ועפי"ז ספיר מדוקדק הלשון פן ינחם שיתחרטו על יציאתם דהא ע"י יציאתם הראו לעמלק דבסמוך שנגמר הזמן ובא להילחם עמהם והראה מקום לאחרים דאם הוא לא הי' הראשון היו כל העכו"ם יראים מישראל וכנ"ל ורק דהי' קשיא לי לפירש"י הא ישראל נצחוהו לעמלק דבסמוך ולא הי' להם שום היזק במלחמתו ועוד תקשה מה ושבו מצרימה הא ע"י מלחמת עמלק דבסמוך לא יחזרו למצרים כיון דעמלק דבסמוך אפי' למצרים ירדוף אותם כיון שידע שכבר נגמר הזמן, ומחמת קושית האלה הקדים רש"י לפרש מקודם בראותם מלחמה דקאי על עמלקי והכנעני דאז הם שיתחרטו למפרע על צאתם ממצרים שבשביל יציאתם ממצרים הראו לעמלק דבסמוך שנגמר הזמן ואע"ג דנצחוהו מכ"מ על ידו באו למלחמת עמלקי והכנעני ואח"כ מפרש פן ינחם העם על חרטת צאתם ממצרים שזהו כסדר הזמן זא"ז והבן: וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני כו' ותקם את דבריך כי צדיק אתה. יש לדקדק מאי מעליותא גבי קוב"ה שמקיים