זקן אהרן (קורץ) קמו

ובזה יובן דברי המדרש הנ"ל שכתב ויהי לשון צער מהו הצער שהחליש בזה ג"כ אמונת ישראל שגם ישראל יכולים לסבור כזאת וכמו שהבני אפרים טעו בזה דאחר הכישוף לא יוכלו לצאת ממצרים לעולם וזהו שכתב ויהי אינו אלא צרה ומה הי' הצרה בשלח פרעה את העם שהי' מלווה אותם והחליש בזה אמונת ישראל בהקב"ה והבן - ובזה יובן המשך הפסוקים אח"ז ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים דאם פרעה לא הי' מלווה אותם הי' נראין בחוש שהקב"ה הוציאם אע"ג שלא נפתח הכישוף, ואז שפיר הי' מוציא את ישראל דרך ארץ פלשתים לראות בעיניהם את עצמות בני אפרים שמתו על שלא האמינו בהקב"ה שיוכל להוציא את ישראל אחר סגירת הכישוף והי' אז מתחזק אמונת ישראל, אבל מאחר שליווה את ישראל הי' סוברים ישראל ג"כ שפרעה ביטל ופתח את הכישוף וא"כ אף שיראו ישראל הבני אפרים שמתו לא יאמינו דבשביל עונש זה מתו משום דגם המה לא הי' באמונה זו שהקב"ה ביטל את הכשוף רק גם המה סברו שביטל פרעה את הכישוף - א"י דאלו פרעה לא הי' מלווה אותם הי' נראה בחוש דהקב"ה הוא כל יכול וביטל את הכישוף ע"כ הי' אז תיכף התחיי' של בני אפרים, למען ראות טעותם של בני אפרים אבל כיון שפרעה ליווה אותם וא"כ יאמרו דרק פרעה ביטל את הכישוף ולא יאמינו בהקב"ה שיכול לבטל את הכישוף ע"כ לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים והבן: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כתב באב"ע דלכך נהרגו בני אפרים שיצא ממצרים שלשים שנה קודם הגאולה מפניו שמיהרו את הקץ, ובנח"ק בשם הר"א מגרמיז"א כתב על שלא שמרו שבועת יוסף ליטול עמהם את עצמות יוסף ועיי"ש, והנה מצינו דיחזקאל החי' את כל העצמות היבשות של בני אפרים ונ"ל הא דלא החי' הקב"ה את בני אפרים תיכף בצאתם ישראל ממצרים הוא משום דלא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, אבל אם הי' הקב"ה מוליך את ישראל בדרך ארץ פלשתים אז היו תחיית המתים של בני אפרים והיו הבני אפרים אז הלכו תיכף עם ישראל כיון דבעת הזאת נתבטלו השני טעמים של מיתת, בני אפרים. דהא כבר נגמר הזמן וגם הי' לוקחים אז עצמות יוסף והי' תחיית המתים של בני אפרים ע"י משה רבינו, אך תקשה באמת למה לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ולהחיות אז את בני אפרים, אולם י"ל כיון דלא הי' רק שלשים שנה מעת שנהרגו לא היו העולם מאמינים שהי' תחה"מ רק היו אומרים שהיו ישנים שלשים שנה וכהאי דחוני המעגל שהי' ישן שבעים שנה ולכך המתין הקב"ה להחיותם עד יחזקאל למען הראות נפלאותיו של תחה"מ - וזה שאמר הכתוב ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ולהחיות אז את בני אפרים ולמה המתין עד יחזקאל ע"ז אמר הכתוב כי קרוב הוא הזמן הי' קרוב שלא הי' רק שלשים שנה ולא יהיו מאמינים לאמור שהראה הקב"ה תחה"מ רק יהי' אומרים העיר את הישנים וכנ"ל ואפשר דזהו כוונת הפייטן לאחרון של פסח בד"ה אימת שכתב וז"ל "צדדם מארח פלשת טוב וסלח קלגסים מראות עצמות זבד ותושלח" והיינו דאם הי' הולכים דרך פלשתים ורואים עצמות זבד ותושלח הי' נימס לבבם של ישראל והי' הקב"ה צריך למען אהבת ישראל להחיותן אז ע"כ ריחקם משם והבן ובזה יתיישב מה דלכאורה קשה על הפסוק ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו' בראותם מלחמה ושבו מצרימה והוא תמוה דבלא"ה הרי הוצרך הקב"ה לעקם להם את הדרך שילכו דרך י"ס ולקרוע את הים לפניהם שהוא תנאי קדם שהתנה הקב"ה עם הי"ס שיקרע לפני בנ"י, וגם כדי להטביע את המצרים, ב' כדאיתא בבעתוס' דאמר הקב"ה אם אני מוליכן דרך הישר תיכף לא"י מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ומבטלין ת"ת ע"כ אני מוליכן מ' שנים במדבר ויאכלו המן וישתו מי הבאר, ג' איתא כששמעו הכנענים מיצימ"צ עמדו והשחיתו את הארץ אמר הקב"ה הבטחתי לאברהם להכניס בניו אל ארץ מלאה כ"ט ולכך עיכבן במדבר כדי שיתקנו מה שקלקלו ועפי"ד הנ"ל י"ל דאין כוונת הכתוב להוליכם דרך פלשתים תיכף לא"י רק להוליכם דרך פלשתים וליקח משם הבני אפרים להחיותן ולחזור דרך י"ס ודרך המדבר דהרי בלא"ה עשו כן ישראל שחזרו לאחוריהם להטעות את מצרים לאמור כי ברח העם והי' יכול להיות כן דרך פלשתים ולחזור וע"ז מתרץ הכתוב כי קרוב הוא ועדיין אין הזמן מוכשר להחיותן והבן.