זקן אהרן (קורץ) קמד

דכולה ערלה פסלה ולא מקצת ערלה והיינו דאם שוחטין לערלים בלבד הוא דפסול אבל למולין וערלים דל"ה רק מקצת ערלה כשר וא"כ י"ל דלכך נאמר תושב ושכיר דאפי' מקצתן הייני ששוחטין לישראל ולתושב או שכיר מכ"מ פסול וצ"ע (אכן עפ"י שיטת הגמ' פסחים דס"א דילפי' מוכל, וזאת דמקצת ערלה כשר, ניחא ממילא, דה"ה מוכל בן נכר ילפי' דמקצת עכו"ם כשר, וכ"פ בפוסקים ע"ש): ליל שמורים הוא לד' להוציאם ממצרים הוא הלילה הזה לד' שמורים לכל בני ישראל לדרתם נלפענ"ד לפרש עפי"מ דאיתא דמש"ה מיאן משה רבינו בשליחותו לגאולת ישראל ממצרים כי ידע דאם הגאולה תהי' על ידו יצטרכו לגאולה שנית, אבל אם תהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו תהי' גאולה עולמות כי כל מה שעשה הקב"ה בעצמו בעולם אינו בטל לעולם ועיין בפ' בראשית בד"ה ילקוט בראשית, ולפי"ז הכ"נ כן הוא פירוש הכתובים הנ"ל ליל שימורים הוא לד' דייקי שהקב"ה בכבודו ובעצמו שמר את ישראל בלילה הזה מן המזיקין, ומאחר שהקב"ה בעצמו עשה את הלילה הזה לליל שימורים ע"כ דבר הזה אינו בטל לעולם רק דהוי תמיד ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם והבן: ונתנה לך פירש"י וז"ל תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום היינו את ארץ ישראל ואל תהי' בעיניך כירושת אבות עכ"ל, ולכאורה צריך להבין הטעם בזה דהא באמת הוא כן דא"י מגיע לנו בירושה מאבותינו ולמה הצריכה התורה שתהי' בעיניו של אדם כאלו נתנו לו בעצמו את א"י ולמה לא סגי מה שניתן לו בירושה מהאבות, ונ"ל עפי"מ דאמרינן במס' שבת אמר רבא מכאן מודעה רבה לאורי' דיוכלו לטעון טענת אונס משום דכפה עליהם את ההר ע"כ וכתב ע"ז בתוס' דדוקא קודם שבאו לא"י הוא דהוי מודעה שיוכלו לטעון טענת אונס אבל לאחר שבאו לא"י בטלה מודעה דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו וכוונת התוס' דאמרינן אגב אונסא דזוזא גמר ומקני ע"כ. - וא"כ מעתה מיושב שפיר למה צריך לראות א"ע כאלו נתנה לו א"י ולא בשביל ירושה מאבותיו משום דאי הוי כאלו נתנה לו אז שפיר שייך לומר כיון שקיבל את א"י בטלה המודעה אבל אם א"י אינה אלא ירושה מאבותיו א"כ לא קיבל כלום בעבור התורה שהיתה באונס וא"כ לא בטלה המודעה ולכך הזהירה התורה שיהי' בעיניך כאלו נתנה לך ויתבטל המודעה: ובזה מיושב לנכון דקדוק עצום שפירש"י כאלו נתנה לך "בו ביום" דלכאורה הך בו ביום מיותר דהא משה רבינו אמר לישראל כשיבאו לא"י יהיו בעיניהם כאלו נתנה להם וא"כ הך בו ביום מיותר אבל עפ"י הנ"ל ניחא היטב דמשה רבינו אמר כך לכל דור ודור שיהי' בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום. וכה"ג איתא כמי אצל קבלת התורה שבכל יום יהיו בעיניך כחדשות והבן: אולם הא קשיא דלאחר שגלינו מארצינו חזרה לנו טענת מודעה דאין לומר משום דהי' לנו א"י עד ימי הגלות וקיבלנו הנאת א"י עכ"פ עד זמן הגלות הוי כיהיב דמי ותלי' וזבין זביני' זבינא, זה אינו דהא עכ"פ יכולין לטעון טענת טעות במקח דסבורין היינו דניתן לנו א"י עד עולם וד' היודע עתידות וידע דלא נתן לנו רק על משך תת"ן שנים ולא יותר אין לך מקח טעות יותר מזו, אך היטב אשר דיבר בזה ידידי היקר המופלג בתוי"ר כמוה"ר אפרים ראל נר"י שאמר דמהאי טעמא אפשר שגילה הקב"ה רמז לישראל בתורה שיהי' בא"י כמנין ונושנתם וא"כ גילה לישראל מקודם את הדבר הזה ושוב לא יוכלו לטעון טענת טעות במקח ודפח"ח - ועפ"י הדברים האלה יישבתי לנכון הא דאמר משה רבינו להקב"ה ואמרו לו מה שמו מה אומר אליהם ואמר הקב"ה אהי' אשר אהי' היינו אהי' בגלות זה ואהי' עמהם בגלות האחרון ואמר משה רבינו די' לצרה בשעתה והסכים לו הקב"ה ועיין בפירש"י בפ' שמות דלבנ"י לא יאמר רק אהי' פעם אחת ע"כ, וא"כ תיקשי למה רמז להם לישראל בתורה דישיבתם בא"י לא יהי' רק כמנין ונושנתם ואח"ז יגלו משם ותיקשי ג"כ הלא די' לצרה בשעתה, ובהנ"ל מיושב שפיר דהוצרך הקב"ה לגלות להם בתורה שלא יוכלו אח"כ לטעון טענת אונס דטעות הי' במקח והבן - ואין להקשות א"כ כעת שאנחנו בגלות זה ימים רבות א"כ יש לנו טענת אונס זלק"מ דכבר