זקן אהרן (קורץ) קמג

מאלי' א"ל לא כי סלקת להתם אימא להו ספו לי מאלי' כי סליק אמר להו מאלי' ספו לי אמרו לי' אלי' לגבוה סלקא, אמרו לי' מאן אמר לך הכי אמר להו ריב"ב אמרו מאי האי דקמן בדקן בתרי' ואשכחוהו דארמאה היא וקטלוהו, ופירוש שם בקונטרוס דריב"ב נתכוין להטעותו לכשילך עוד ישאל מן האלי' וביד ריב"ב לא הי' להרגו ע"כ, א"כ לפי"ז ע"כ משמע דהארמאה הי' מחיוב מיתה מדקטלוהו וגם בפירש"י כתב דביד ריב"ב לא הי' להרגו משמע דאם הי' לו בכח להרגו הי' הורג אותו ואם נאמר כנ"ל דהאיסור לא קאי על האוכל רק על המאכל א"כ האי ארמאה שאכל הפסח לא עבר בשום איסור למה קטלוהו, וא"ל משום דהביא הישראל לידי איסור הא עדיין לא נתנו לו כלום, (ולכאו' י"ל מטעם שפסל את הפסח בשנה שעברה והיינו דדווקא שוחטו למולין ולערלים כשר אבל למולין ולנכרים יהי' פסיל וא"כ הוי כמו גזל, אכן לפי הלימוד בגמ' פסחים ד' ס"א, מכל, וזאת דמקצת ערלה כשרה א"כ גם בעכו"ם הלימוד מכל בן נכר וזאת דמקצת נכרי כשר והדק"ל ע"ש בגמ' ותבין) אך י"ל דמגיע לו מיתה משנה שעברה שהטעה אותם והביא אותם לידי עבירת הלאו שלא להאכיל לגוי וכדברי הרמב"ם הנ"ל והחטיא את ישראל והמחטיא קשה יותר מהרגו (ועי' בס' מנחת חינוך מצוה זו שרמז לזה שהרגו אותו מטעם גזל אכן מטעם אחר ע"ש ותבין): תושב ושכיר לא יאכל בו פירש"י ושכיר זה עכו"ם ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר וכל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב ושכיר ע"כ, ולכאורה קשה למה לא השמעינו הכתוב רק בנכרי שהוא שכיר ולא בנכרי דעלמא שאינו שכיר עוד קשה למה פריך רש"י מהכתוב וכל ערל לא יאכל בו ולמה לא מקשה מקרא המוקדם בתורה דכתיב וכל בן נכר לא יאכל בו ופירש"י שם וז"ל אחד עוב"כ ואחד ישראל מומר משמע ועיי"ש וא"כ נשמע משם דעכו"ם לא יאכל בו, והנה קושיא השנית יש ליישב דקרא הראשון דכתיב וכל בן נכר דהפירוש הוא שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כמו שפירש"י שם א"כ אין בכלל הכתוב רק נכרי שעובד עבו"ז ואינו מקיים הז' מצות שלו, אבל נכרי שמקיים השבע מצות ואינו עובד עבו"ז הו"א דמותר להאכיל לו הפסח ולכך צריך הקרא דתושב ושכיר אע"ג שמקיים השבע מצות ולא נתנכרו מעשיו מכ"מ נמי לא יאכל בו ופשוט הוא (וכ"א במכילתא) ולכך פריך רש"י מקרא דכל ערל לא יאכל בו דאפי' ישראל ערל לא יאכל מכש"כ נכרי אפי' שמקיים השבע מצות מכ"מ לא יאכל משום ערלות דלא עדיף ישראל ערל וע"ז שפיר רש"י מתרץ דאשמעינן בגבעוני מהול והבן, אבל קושיא הראשונה] דלמה השמיענו הכתוב תושב ושכיר ולא בנכרי דעלמא עדיין קשה. אמנם נ"ל עפי"מ דיש עוד להקשות עפי"מ שהבאתי לעיל בנכרי שנעשה שותף לפסח כל הפסח פסול ועיי"ש בד"ה תושב ושכיר וכו' א"כ למה צריך קרא בנכרי בממנ"פ אם נתן מעות ונעשה שותף לפסח כההוא ארמאה דריב"ב א"כ כל הפסח פסול, ואם לא נתן ממון ולא נעשה מן המנוין רק שישראל רוצה ליתן לו מהפסח א"כ הוי שלא למנוין וא"כ אפי' בישראל אין הפסח נאכל אלא למנוין מכ"ש לנכרי ול"ל קרא. אך י"ל דצריך קרא כשהנכרי מושכר אצלו והוא מאוכלי שלחנו דהו"א דמותר ליתן לו בכלל בני ביתו מש"ה שפיר אשמעינן דהשכיר לא יאכל בו, ומעתה מיושב שפיר קושיא הנ"ל דרק בשכיר הוא דאשמעינן דלא יאכל בו בכלל בני ביתו דהוי מן המנוין ומכ"מ הפסח לא נפסל וכמובן, אבל בנכרי דעלמא לא צריך לאשמעינן מכח בממנ"פ וכנ"ל והבן. אולם כ"ז אם אמרינן דתושב ושכיר חדא מילתא תושב היינו גר תושב שמקיים השבע מצות כמו שפירש"י תושב זה גר תושב שאינו עוב"כ והוא שכיר, אבל למאי שמביא בפירש"י תושב או שכיר א"כ הוי פירוש תושב שאינו שכיר א"כ קשה למה צריך לאשמעינן בתושב שאינו אוכל הלא בממנ"פ אי אפשר להאכילו וכנ"ל, אך ע"ז י"ל עפי"מ שמביא בפירוש התורה והמצוה על המכילתא דתושב מיותר על הגז"ש שתהי' מופנה עיין במס' יבמות (דף ע' כל הסוגיא ובתוס' שם) אתי שפיר ולק"מ. עוד הקשיתי על דברי פירש"י הנ"ל דפריך דמה תלמיד לומר תושב ושכיר והלא ערלים הם וכבר נאמר וכל ערל לא יאכל בו ע"כ, וקשה הלא במס' פסחים ס"א יליף בגמ' לרבה ור"ח