זקן אהרן (קורץ) קמא

מאמר יקר מהגה"ק מצאנז שאמר על ס' נועם אלימלך שכל אחד יכול ללמוד בס' נ"א כפי מדריגתו א"כ כש"כ כששומעין מפי הקב"ה וודאי דכל אחד ואחד מבין ומקבל לפי מדריגתו, ומעתה י"ל דגם משה ואהרן כאן בק"פ עשאו את הפסח בכוונה זו דמשה עשה על כוונת אהרן כאשר צוה ד' את אהרן ואהרן עשה כאשר צוה ד' את משה כי כל אחד החזיק לחבירו יותר גדול ממנו, וזה פירוש הפסוק ויעשו בני ישראל את הקרבן פסח על הכוונות כאשר צוה ד' את משה ואת אהרן כן עשו היינו שגם משה ואהרן כן עשו שכל אחד עשה על כוונת חבירו כנ"ל, ומעתה שפיר ניחא דכתב שני פעמים את להורות דגם משה ואהרן קיימו בעצמם דרך הזה לעשות על כוונת חבירו ולמדו ישראל זה הדרך מהם והבן. (והגם שרש"י ז"ל פ' ויקרא הביא בשם ת"כ י"ג מיעוטין, שלא נאמר שום דבור רק למשה בעצמו. אכן בריב"א על בעתוס' כתב שם שזה רק במשכן ע"ש ותבין): וינצלו את מצרים במס' פסחים פ"ז ע"ב ר' אלכסנדרי אומר שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות פירש"י כסף מצרים שבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות ע"כ, והנה לכאורה באמת קשה למה חזרו למטעתן הרי עפ"י הדבור שאלו ישראל ממצרים כלי כסף וזהב ושמלות בכדי לקיים מה שהבטיח לאברהם אבינו ואח"כ יצאו ברכוש גדול, עוד יש לדקדק בהא דפירש"י כסף מצרים שבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב וינצלו את מצרים הלא ביזת הים הי' יותר מביזת מצרים וא"כ למה אחז המעוט ולא את המרובה, ג' הקשו המפורשים על הלשון וישאלו ממצרים כיון דלא הי' דעתן של ישראל לחזור אחר ג' ימים א"כ למה לקחו דרך שאלה כיון דלא יוכלו להחזיר מאחר שלא חזרו למצרים, ויותר קשה דהא אע"ג דמשה רבינו אמר בפעם הראשון דרך שלשת ימים נלך במדבר מכ"מ אח"כ אמר בסתם וישלח את בני ישראל מארצו ואיתא במדרש דמשה רבינו לא רצה לצאת עם ישראל רק שפרעה יתן להם שטר שחרור, וא"כ גם המצרים לא בשאלה נתנו להם רק במתנה גמורה כי מה לא יתן האדם בעד נפשו וא"כ יותר הגון וראוי הי' לפני ישראל שיקבלו ממצרים הכסף וזהב במתנה ולא בשאלה, ומה דאיתא בספרים דלכך לקחו בשאלה כדי שירדפו המצריים אחריהם ויטבעו בים וכ"כ בשפ"ח, וכתב עוד בשפ"ח דמש"ה הוצרך הקב"ה לבקש את משה להזהיר את ישראל שישאלו ממצרים כו' משום שבדעת משה רבינו לא הי' להזהירם כי הדבר הי' זר בעיניו כמו גזל ועיי"ש) א"כ ודאי קשה איך יאמר הקב"ה כזאת לעשות דבר שהוא זר בעיני משה וישראל: אמנם נ"ל עפי"מ דאיתא במס' ברכות דף ז' שאמר הקב"ה למשה דבר נא באזני העם אין בא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירן על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדים וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, והקשו במפרשים הרי הקב"ה בלא"ה צריך לקיים דבריו אפי' אם לא יאמר אותו צדיק ותירצו דבאמת הקב"ה הי' רצונו לקיים דבריו אח"כ בביזת הים שהי' יותר מביזת מצרים רק שלא יאמר אותו צדיק בעת צאתם ממצרים הרי לא יצאו ברכוש ע"כ: ומעתה שפיר י"ל דבאמת עיקר הרכוש המגיע לישראל בהבטחת השם הוא רק על ביזת הים אבל הרכוש שנטלו ממצרים בשביל שלא יאמרו אותו צדיק לא הי' בדין הראוי וכנ"ל ומש"ה שפיר חזרו למטעתן והבן. ומעתה שפיר נ"ל דרך חדש בזה דהא דאמר הקב"ה וישאלו ממצרים לא הי' אומר שישאלו ממצרים דוקא רק ישראל באמת יבקשו בדרך מתנה ובודאי הם יתנו להם במתנה רק הקב"ה גילה מתחלה לישראל דלא יהי' רק בשאלה כי אח"כ יבא שישק מלך מצרים ויטול בחזרה אבל לא יטול רק הרכוש של מצרים שלא הי' מגיע להם עפ"י דין רק בשביל שלא יאמר אברהם, אבל אחר כמה שנים אפי' יחזרו האוצרות לא יאמר אברהם כלום כיון דכבר הי' נתקיים הבטחת השם בביזת הים והבן, ואפשר להבין בזה למה נצטוו לומר הדבר בסוד באזני העם משום דנתגלה להם בסוד שאחר זמן רב יחזרו הממון ולכך שפיר הוצרך הקב"ה לבקש מהם שירצו לקבל והבן: