זקן אהרן (קורץ) קמ

אבל מקודם לכן כשר ע"ש שהאריך בשיטת הרמב"ם ע"ש. אכן כ"ז רק כשר לשם שלמים אבל לשם פסח לא עלה ע"ש ותבין) - ואפשר לומר דכוונת המכילתא דאמרינן מעלה עליהם הכתוב כאלו עשאו, היינו כאלו הי' כבר היום ארבעה עשר ועשאוהו בזמנו ודו"ק. (ועי' יד אפרים על שו"ע או"ח סי' א' שכתב כעין זה על יה"ר שאומרים בחטאת ואשם ע"ש, ועי' ברש"י פ' אמור ד"ה ובקצרכם, א"ר אבדימי ב"ר יוסף וכו' ללמדך שכל הנותן וכו' מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש, והקריב עליו קרבנותיו ע"ש ותבין): וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואהרן כן עשו פירש"י כן עשו אף משה ואהרן כן עשו הקשו במפרשים מה צריך לאשמעינן דגם משה ואהרן קיימו את מצות ק"פ ותירצו דהו"א דמשה ואהרן לא נצטוו דלא היו בשעבוד ועיין בשפ"ח, והדברים תמוהין דא"כ למה השמעינו דוקא על משה ואהרן הלא גם כל שבט לוי לא הי' בשעבוד עוד תקשה למה נכפלו הדברים גם בעשיית הפסח דכתיב ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואת אהרן כן עשו למה נאמר שם כן עשו, ואין לומר דבא לאשמעינן דגם משה ואהרן עשו דהא כבר נשמע דגם משה ואהרן עשו מקרא המוקדם דפרשת ציווי ולמה הוכפלו הדברים ב"פ עשיי'. אמנם נ"ל עפי"מ שפירש"י לפרש הקרא וילכו ויעשו בני ישראל דבאמת עדיין לא עשו דבר"ח נאמר רק מחמת שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו, א"כ ע"כ דהקרא כן עשו כוונתו שבא לומר דגם משה ואהרן כן עשו נמי הפירוש הוא כן דגם משה ואהרן כן עשו היינו שקבלו עליהם לעשות הקרבן פסח בזמנו, והצעת פירש הכתוב כן הוא ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואהרן היינו שקבלו עליהם לעשות כאשר צוה ד' את משה ואהרן, והטעם משום כן עשו דגם משה ואהרן קבלו עליהם לעשות ולמדו ישראל את הקבלה לעשות ממשה ואהרן דהם נמי כן עשו והבן: ויעשו בני ישראל כו' את משה ואת אהרן כן עשו ויש לתמוה דלעיל בפ' ציווי כתיב את משה ואהרן ובפ' עשיי' כתיב את משה ואת אהרן עוד קשה כן עשו הוא מיותר וכמו שהקשה רש"י לעיל בפ' הציווי והכא לא שייך תירוצו של רש"י דלעיל. ונלפענ"ד עפי"מ שפירשתי דברי הגמ' מס' ר"ה למה תוקעין משום דרחמנא אמר תקעו ע"כ ואינו מובן הא גם השואל ידע דרחמנא אמר תקעו ול שאל רק על טעם התקיעה וא"כ מה השיב לו משום דרחמנא אמר תקעו, אמנם נראה דבאמת דבר גדול השמיענו בזה דהשואל שאל כוונת התקיעה והשיב לו הטוב שבכוונות שתכווין רק משום דרחמנא אמר תקעו ולתקוע על כוונת רחמנא שנצטוו משה רבינו מפי הקב"ה ועל כוונתו לתקוע הוא הדרך הנכון (וכזה אומרים העולם בשם הה"צ הק' מהרצ"ה מרימאנוב זצלל"ה וכן איתא באוה"ח בחקותי ר"פ אופן ל"ב ע"ש) והבן, ובזה יש לפרש כוונת הכתוב ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואת אהרן היינו שבני ישראל עשו את הפסח בכוונה כאשר צוה ד' את משה ואת אהרן דמסתמא כשנצטוו משה ואהרן מפי הגבורה מסתמא נגלה להם כל הטעמים עם כל הכוונות ולאו כל מוחא סביל דא לכוין בכל הכוונות כראוי וע"כ כוונו ישראל בעשייתם על כוונת משה ואהרן ובזה יהי' כאלו כוונו כל הכוונות שכיוונו משה ואהרן והבן: ודרך הזה ישר הוא אפי' לגדולי ישראל שיודעין כוונת המצות עכ"ז כאשר צוה ד' את משה ואהרן מסתמא עדיף כי הוא המקור כל הידיעות וכל הכוונת ובזה יוצאין ידי חובת המצוה העדיף מכל והבן, אבל דרך הזה שייך בכל ישראל לכוין בכוונה כאשר צוה ד' את משה אבל במשה רבינו בעצמו שידע באמת לכוין כל הכוונות שקיבל מפי הגבורה אז שפיר צריך לעשות ולכוין הכוונות שצריך לכוין ממה שקיבל בעצמו מפי הגבורה: אמנם כ"ז בשאר מצות התורה שמשה בעצמו קיבלן מפי הקב"ה ואהרן וכל ישראל קבלו ממשה יפה להם זה הדרך לעשות על כוונת משה רבינו שנצטוו מפי הקב"ה אבל במצות קרבן פסח שנצטוו משה ואהרן שניהם יחדיו מפי הקב"ה וידוע שהיו שניהם שקולים ומרוב ענותנותם הי' כל אחד מחזיק לחבירו שגדול הימנו והי' כל אחד סבר דהשני הבין יותר מפי הקב"ה, וכידוע