זקן אהרן (קורץ) קלט

הי' ונשתייר מן הבכורים ועליו הוא אומר בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי בי"ס עכ"ל, וקשה למה לא מפרש זאת רש"י תיכף בהתראתו שנאמר ג"כ מבכור פרעה ולמה מפרש רש"י את דבריו על מבכור פרעה שנאמר אצל המכה דוקא: אמנם י"ל דהכא ל"ה רש"י צריך לפרש דבריו משום דהכא כתיב מבכור פרעה עד בכור השפחה וכמו דבכור השפחה ע"כ הפירוש הוא בכור של השפחה כמ"כ י"ל בכור פרעה היינו הבכור של פרעה אבל פרעה בעצמו לא ימית דלא הי' בכור ואם אפי' ישתייר ליכא רבותא, אבל לקמן דכתיב מבכור פרעה עד בכור השבי ובכור השבי ע"כ פירושו שהשבי בעצמו הי' בכור: וא"כ גם מבכור פרעה נמי הפירוש שפרעה הוא הבכור וא"כ שוב תקשה למה פרעה נשתייר מש"ה שפיר פירש"י דפרעה נשתייר בעבור הראותך את כחי בים סוף והבן: והנה בהא דאמר משה רבינו כחצות ולא אמר בחצות פירש"י שלא יאמרו משה בדאי הוא ולפי"ז שפיר י"ל דמש"ה גם כאן דקדק משה רבינו לומר עד בכור השפחה דייקי ולא אמר עד בכור השבי, משום דבכור השבי שהפירוש הוא דהשבי הוא הבכור א"כ מבכור פרעה נמי כוונת הפירוש דפרעה הוא הבכור והוא ג"כ ימית ואם יראו אח"כ פרעה נשתייר יאמרו דמשה בדאי הוא והם לא יאמינו בטעמו של פירש"י הנ"ל, ולכך דקדק ואמר בההתראה מבכור פרעה עד בכור השפחה דפירושו ע"כ בכור של השפחה כמ"כ נמי מבכור פרעה הפירוש הבכור של פרעה אבל פרעה בעצמו שפיר ישתייר וכטעמו של פירש"י הנ"ל ודוק היטב: ובזה יתורץ היטב מה שהקשה לי מופלג אחד למה דייק משה רבינו לומר בכור השפחה ולא אמר בכור העבדים משום דבכור העבדים הי' נמי הפירוש שהעבד הוא בכור וא"כ הי' מבכור פרעה כמי הפירוש שפרעה הוא הבכור ונכלל בכלל ההתראה שהוא ג"כ ימית ובאמת פרעה לא מת ולכך שפיר אמר דייקי בכור השפחה והבן: ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמור בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית הקשה בזה בס' באמ"ח דלמה נצטוה משה רבינו כעת במצרים על מצות קידוש החודש ומאי שייכות מצוה זו למצות קרבן פסח ולא עוד אלא הקדימה למצות הפסח ולמה לא המתין השי"ת במצות קידוש החודש על שעת מתן תורה בהר סיני ועיי"ש מה שתירץ ע"ד הקבלה ואין לי עסק בנסתרות, ונלפענ"ד לתרץ בדרך הפשט כי י"ל דבאמת משה ואהרן תיכף כשנצטוו מצות קידוש החודש כמו שאמר הקב"ה כזה ראה וקדש אז קידשו תיכף את החודש בכדי לקבוע אח"כ את הפסח והיו מונין אח"כ בעשור לחדש על מצות לקיחת השה ובארבעה עשר לחודש על שחיטת השה לפסח ובחמשה עשר לחודש שהוא יום ראשון לפסח יצאו ממצרים והיו עושים הכל בחשבון ימי החודש כדבעי, אבל אם לא היו מקדשין את החודש מקודם לא הי' יודעין שום חשבון של ימים ושל חדשים ולכך נצטוו מפי הקב"ה לקדש את החדש בשם חדש הראשון של חדשי השנה, וע"כ שפיר היו מונין מר"ח עשרה ימים ללקיחות השה ואח"כ בארבעה עשר להקריבו והבן כי לדעתי הוא אמת ונכון (ועי' אברבנאל פ' בא ומובא בהקדמת הצל"ח על מס' ברכות בסי' "זמן נקט" ע"ש ותבין) ואגב בפירש"י מביא בשם המכילתא בפסוק וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואהרן וז"ל וכי כבר עשו והלא מר"ח נאמר להם אלא מכיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו ע"כ, וקשה הרי איתא במס' פסחים ס"א שחטו קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים ועיי"ש וא"כ מאי מעליותא דהוי כאלו עשאו הלא אפי' אם עשאו הי' הפסח פסול דהוי שלא בזמנו ואע"ג דאמרינן בכ"מ חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה י"ל דזהו דוקא במצוה בזמנה אבל כאן בקרבן פסח שלא בזמנה איך נוכל לומר דמעלה עליו הכתוב כאלו עשאו כיון דאם עשאו הוי פסח פסול - (ועי' בצל"ח פסחים דף ס' שהאריך ומסיק שם שהפסח רק בי"ד קודם חצות פסול