זקן אהרן (קורץ) קלד

שהדגים מתו נבאש היאור וא"כ מיתת הדגים והבאשת היאור לא היו מכות בפני עצמן רק דהכל באו מחמת שנהפכו המים לדם ולמעט בניסא עדיף. - אך י"ל דבעתוס' הי' להם הוכחה לדבריהם כיון דמקרא משמע דתיכף אחר הכאת המים שנהפך לדם מתו הדגים ונבאש היאור, ולכך אי אפשר דמיתת הדגים והבאשת היאור לא יהיו מכה בפני עצמן דאי רק שנהפכו המים לדם ממש ועי"ז מתו הדגים ובשביל מיתת הדגים נבאש היאור לא הי' הכל בבת אחת באותו מעמד שעמדו כולם על היאור, דמדרך הטבע לא יומתו הדגים תיכף כשבאו לדם וגם היאור לא הי' נבאש אפי' בשמתו הדגים תיכף כשמתו ומדנבאש היאור ומתו הדגים הכל בבת אחת עם ההפיכת המים לדם ע"כ דצ"ל דכל אחת הוי מכה בפני עצמה, ושוב שפיר נכון כדברי בעתוס' דלא נהפך המים לגמרי לדם רק במראה ולא בטעם והדגים שמתו ונבאש היאור הי' מכה בפ"ע ולא מחמת טבע הדם והבן - אך דלפי"ז תיקשה למה הוצרך המכה של מיתת הדגים והבאשת היאור ואין לומר דיש בה איזה תועלת וגם יש טעם על זה א"כ שוב תקשה לחשוב אותה למכה בפ"ע ובשלמא אם הי' נהפך לגמרי לדם והמכה של מיתת הדגים והבאשת היאור הי' באות מכח הדם לא נוכל להקשות שיחשוב אותם בפ"ע למכה מיוחדת, די"ל דלא חשוב רק עיקר המכה היינו מכת הדם ולא הדברים שנסתעפו ממנה אבל לפי"ד בעתוס' הנ"ל דהיתה מכה בפ"ע ולא מכח הדם באו מדבאו כולם ביחד וכנ"ל א"כ לחשוב אותם למכה בפ"ע והוא לכאורה קושיא עצומה - עוד תקשה למה באמת לא נהפך המים לדם גם בטעם ואז לא הי' צריך למכה בפ"ע אך י"ל דקושיא זו לא קשה כלל די"ל כדברינו הנ"ל דאם לא הי' מכה בפ"ע רק מכחו של דם יומתו הדגים ויבאש היאור לא היו באו כולם ביחד וכנ"ל והבן: וכשבאנו לזה יתורץ בזה כמה דקדוקים עפי"מ דיש עוד לדקדק דמתחלה אמר לשון הכאה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ואח"כ אמר ד' אל משה אמור אל אהרן נטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ויהיו לדם והי' דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים ע"כ הרי דלא אמר השם רק נטה ולא הכאה ואח"כ כתיב ויך את המים משמע שהי' באמת הכאה, אמנם צ"ל דביאור בעצמו הי' באמת הכאה דעל היאור היו עומדין והי' יכול להיות הכאה אבל בשאר נהרות שהיו רחוקים ולא הי' יכול להיות הכאה לא הי' רק הטיי' במטה מרחוק על כל צדדי מצרים ונהפכו ע"י נטייתו במטה לדם והבן: ומעתה שפיר י"ל דזהו הי' החילוק בין הטיי' להכאה דהנהרות שנהפכו רק ע"י נטיי' נהפכו המים לדם רק במראה ולא בטעם ממש וגם הדגים לא מתו והמים לא נבאש אבל היאור שהי' בהכאה הי' המכה בתוקף שגם הדגים מתו ונבאשו המים וי"ל הטעם שהקב"ה רצה להראות להם שלא הנילוס בלבד הוכה במכת דם רק כל הנהרות וכל המימות שבמצרים נלקו ובשביל שכולם השתמשו המים שביאור, וע"י שנבאש ולא יכלו לשתות יצטרכו לבקש מים לשתות ואז הכל יראו שכל המימות נלקו ונהפכו לדם ואלו ל"ה נבאש היאור היו שותים המים של הנילוס עם מראה הדם ול"ה יודעים כלל אם נלקו כל המימות והבן, ובזה יובן סמיכות הכתובים ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויהי דם בכל ארץ מצרים דאיך תלה זה בזה, ובדברינו הנ"ל יובן שפיר דבשביל שלא יכלו לשתות מים מן היאור ע"כ ראו וידעו שהי' דם בכל ארץ מצרים. ומעתה יתורץ היטב קושית בעתוס' שמקשה דלמה נקראת המכה על שם הדם ולא על שם הבאשה וכנ"ל דהא לפי דברינו הנ"ל מכת הדם הי' בכל ארץ מצרים אבל מיתת הדגים והבאשה ל"ה רק ביאור וגם ביאור נמי לא הי' מיתת הדגים והבאשה רק שעי"ז יתוודע להם דמכת הדם הושלט בכל ארץ מצרים ודוק - אולם עיקר דברי רבותינו בעתוס' שכתבו דאע"פ שמראיתו דם מכ"מ טעמו הי' מים ולכך הוצרך להבאשת המים דאל"כ היו שותין אפי' אם הי' מראה דם דהא גם עתה אוכלין האומות דם ע"כ, תקשה מדברי המדרש תנחומא פ' וארא שכתב שממכת דם נתעשרו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים והמצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם והישראל שותה מים והמצרי אומר לישראל תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשה דם