זקן אהרן (קורץ) קלב

מלידת יצחק א"כ ע"כ דגם יצחק ויעקב היו בחשבון של הגזירה היוצא מן הפסוק כי גר יהי' זרעך שהם היו נמי זרעו של אברהם ולכך הם נמי היו סובלים את הגלות והגירות, אבל כפי תירץ השני דקושיא השעבוד השלים את הקץ אז שפיר י"ל דיצחק ויעקב לא היו בחשבון הגירות, רק שהתחיל השעבוד הגלות בזרעם אחריהם לאחר שמתו יוסף ואחיו וכל הדור ההוא ורק בשביל שעבדו המצרים עמהם בקושי העבודה ע"כ השלים הקץ. ומעתה יש להבין דברי המדרש הנ"ל דבאמת יעקב אבינו שביקש לישב בשלוה בשביל שהי' רואה דהקב"ה לא קיים הבטחתו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא ליצחק ולא ליעקב, וע"כ כדברינו הנ"ל דכוונת הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת לא ליצחק ויעקב נאמר רק על זרעך היוצאים מהם אחר דורות אחריהם משום דבאמת יצחק ויעקב לא נקראו בנים של אברהם רק בשם אבות יקראו וכנ"ל, וא"כ ע"כ דכמו כן נמי הפסוק כי גר יהי' זרעך שאמר הקב"ה לאברהם נמי כוונתו רק על הדורות הבאים אחריהם ולכך ביקש יעקב לישב בשלוה דלשיטתו אין חשבון הגלות מתחיל מלידת יצחק ובשביל שרצה לישב בשלוה שלא להיות בגלות ע"כ אין החשבון מלידת יצחק ובטל טעמו של רד"ו שנים והוצרך הקב"ה לעשות החשבון מחדש על הדורות הבאים אחריהם ושיושלם הקץ ע"י קושיא השעבוד, ולכך קפץ עליו רגזו של יוסף שילכו למצרים ולעבוד עבודה קשה ולהשלים הקץ ע"י רבוי עבודה והבן: בחק לישראל יום ב' תנן במתני' שבת קי"ז מצילין מזון ג' סעודות מן הדליקה בשבת פירש"י בלילי שבת קודם אכילה מצילין ג' סעודות, בשחרית קודם סעודה מצילין שתי סעודות וכו' וכן פירש בברטנורא, והקשה בזה ידידי החסיד המופלג בתוי"ר כו' מו"ה ר' שמואל סיגעל כר"י דלמה בליל שבת פירש"י קודם אכילה ובשחרית מפרש רש"י והברטנורא קודם סעודה ולמה לא פירשו גם בשחרית בלשון קודם אכילה ע"כ, והוא באמת דקדוק עצום ונ"ל עפי"מ שיש לעיין אם עומד באמצע אכילתו היינו שקידש וכבר אכל כזית דכבר יצא כדי סעודת שבת ונפל הדליקה בעוד שלא גמר עדיין אכילה הצריך לו אם מותר להציל עוד ג' סעודות, כיון דגם השתא בליל שבת עדיין לא גמר סעודתו או דלמא כיון דעיקר חיוב הסעודה של ליל שבת כבר יצא בכזית אין יכול להציל רק שתי סעודות ע"כ, ומעתה עפ"י קושית ידידינו ר' שמואל הנ"ל שיחי' נפשט הספק הלז דמש"ה נקט רש"י בלילי שבת קודם אכילה ולא אמר קודם הסעודה כדאמר בשחרית, לאשמעינן הך דינא דאפי' אם כבר יצא ידי סעודה דכזית וכנ"ל רק שצריך עוד לגמור כדי אכילתו אעפ"כ יכול להציל עוד ג' סעודות ולהשלים השתא סעודתו כדי אכילתו והבן ע"ז הקשה לי החסיד המופלג נאה דורש כמו"ה ר' עוזר הכהן נר"י דלמה אשמעינן הך דינא בסעודת ליל שבת ולא בסעודת שחרית, דהי' צריך לאשמעינן גם בשחרית לשון אכילה לידע הך דינא דאע"ג דכבר קיים ידי סעודה מותר להציל על גמר אכילתו, והשבתי לו דאם גם בשחרית הי' נאמר לשון אכילה אז גם אפי' בליל שבת נמי לא הי' ידעינן הך דינא דהוי אמרינן דהתנא סעודה בלשון אכילה קאמר אבל אין חילוק בין לשון אכילה לסעודה ורק משום דבליל שבת כתב לשון אכילה ובשחרית כתב לשון סעודה ע"י השינוי לשון דייקינן זה הדין הנ"ל ואין להקשות דהי' לו להפך בלילה לשון סעודה ובשחרית לשון אכילה ולהוכיח הך דינא מסעודת שחרית זה אינו חדא דנכון יותר למידק הך דינא מרישא בליל שבת ומרישא ילפינן זה הדין על כל ג' סעודות ועוד דאי הוי דייק דין זה בסעודת שחרית הוה אמינא דהך דינא הוא דוקא בשחרית דקיימ"ל דכבוד היום עדיף מכבוד לילה ולכך יכול להציל גם על גמר אכילתו אבל בליל שבת הי' אמרינן אם כבר יצא חובת הסעודה א"י להציל על גמר אכילה ולכך הקדים לאשמעינן הך דינא בליל שבת א"כ כ"ש בשחרית והבן (ולדינא ע"ש בשו"ע או"ח סי' של"ד, ובב"י שם מבואר הטעם דיציל ג' סעודות שיהי' לו היכר בזה וע"כ מותר אפי' יש לו מה לאכול ע"ש ובאחרונים והדבר מבואר במג"א שם ע"ש): ובפשיטות י"ל דמש"ה נקט רש"י בלילי שבת קודם אכילה דנקט כלשון הקרא דתנו רבנן כמה סעודות חייב אדם