זקן אהרן (קורץ) קכח

דיאמרו מצרים לאמור דעני ודאי אין צריך לכלי כסף וזהב ובוודאי אינו רוצה לשאול רק לגזול, ואפי' אם מחמת פחד המכות יתנו להם בדרך הפקר ומתנה כי כל מה שיש לאדם יתן בעד נפשו מכ"מ הרצון של הקב"ה לא הי' שיקחו רק בדרך שאלה וכמה טעמים נאמרו בזה וגם בספר ההגדה אשר לי בכת"י הרביתי טעמים ע"ז, וע"כ אמר הכתוב ושאלה אשה משכנתה היודעת אותה אבל שכנתה אינה יודעת כל כך מעניותה רק ע"י החן שתמצא אצל שכנתה תשאיל לה כלי כסף וזהב כרצונה, ואז כאשר תבא לגרת ביתה עם כלי כסף וזהב ושמלות תוכל אח"כ לשאול גם מגרת ביתה אע"פ דגרת ביתה ידעה מעניים מכ"מ אם יראו בידם כלי כסף וכלי זהב ושמלות גם המה ישאלו להם ושמתם על בניכם ועל בנותיכם היינו שיאמרו שצריכים להרבה גם עבור בניהם ובנותיהם והבן: א"י לפרש הלשון ושמתם על בניכם ועל בנותיכם היינו שלא יאמרו הגוים איך ישראל לקחו ע"מ שלא להחזיר ע"ז יאמרו ישראל התירוץ כי בניהם ובנותיהם אינם רוצים לצאת ממצרים רק בכלי כסף וזהב ושמלות שלא יתביישו מפני חברותיהן עניים כעשירים, וזהו שאמר ושמתם את דבר השאלה תשימו על בניכם ובנותיכם כי עניים ובינונים כולם לא ירצו לילך רק כמו כל בני העשירים כולם בשוה ואז המצרים לא יתנו לכם רק על דעת הקטנים בניכם ובנותיכם שהמה אינן בני תשלומין, וזהו שאמר וניצבתם את מצרים הוא לשון נפעל ולשון הצלה שתהיו ניצולים ממצרים מטענתם כיון דלא על דעתיכם יתנו לכם הכלי כסף וזהב וכו' רק על דעת בניכם ובנותיכם ומיושב בזה קושית פירש"י על ר' מנחם ועיי"ש: מדרש פליאה שלח נא ביד תשלח תשלח ביד ר' עקיבא נלפענ"ד להמשיך הכתוב עם ויחר אף ד' במשה דהנה בפירש"י בד"ה גם מתמול כתב למדנו שכל ז' ימים הי' הקב"ה מפתח את משה וכו' ביום הז' כשאמר לו זאת עוד שלח נא ביד תשלח עד שחרה להקב"ה בו וקיבל עליו לילך ע"כ, ולכאורה הדבר תמוה מאוד איך העיז משה רבינו כל כך ז' ימים שלא נתרצה לילך בשליחות השם עד שחרה אפו - אולם נקדים לזה דברי פירש"י בד"ה וכי אוציא שאמר משה מה זכו ישראל שתעשה להם נס והשיב לו הקב"ה שהרי עתידים לקבל את התורה ע"כ, והנה כבר הבאתי בחיבורי על סדר הגדה של פסח אשר אתי בכתובים בשם הגאון בעל זרע גד דר"א דס"ל דכל מכה היתה של ארבע מכות ולא חשוב חרון אפו דסובר בזכות ד' אמהות נגאלו ור"ע דסובר דכל מכה היתה של חמש מכות וחשוב גם חרון אפו סובר בשביל חמשה חומשי תורה נגאלו, ואמרתי בזה הטעם דר"א סובר כדעת המדרש דבזכות אמהות נגאלו ולא בזכותן וא"כ לפי"מ דאיתא בפ' בלק דלא זעם ד' בעת הזאת שלא יחול קללת בלעם, הכ"נ י"ל דבשעת יצימ"צ דהי' קטרוג על ישראל הללו עובדי עבו"ז והללו עובדי עבו"ז לא הי' חרון אפו שלא יחול הקטרוג ואע"ג דכתיב ישלח בם חרון אפו ס"ל להך תנא דאינו בחשבון דלא הי' חרון אף בגלוי והרי הוא כמו שהי' נכתב בחרון אפו ישלח בם עברה וזעם וכו' ור"ע דסובר בזכות התורה נגאלו חשוב כזכות עצמן ואין לחוש מפני המקטרגים ולכך ר"ע סובר דחרון אפו הי' נמי בהתגלות ולכך חושב ר"ע גם חרון אפו למכה והי' של חמש מכות - ובזה אפשר הא דכתיב בתהלים יפלס נתיב לאפו למה דייקי לאפו ובהנ"ל מיושב שפיר לכל מר כדאית לי' לר"א יפלס נתיב לאפו שלא הי' באתגליא, ולר"ע הוא הנתיב התורה שהוא תירץ מפני המקטרגים והבן - וי"ל דהא דכל הנך ז' ימים פיתה הקב"ה את משה ברצון הטוב ולא חרה אפו משום שלא יפחוד משה לילך מפני המקטרגים ורצה הקב"ה לעשות בזה כדעת ר"א שלא יחרה אפו באתגליא ולא יהי' המכות רק בשל ארבע משום דר"א הי' מיוצאי חלציו של משה כדאיתא במדרש, אבל מאחר ששאל משה רבינו באיזה זכות זכו ישראל לעשות להם נס ולכאורה קשה הרי איתא במדרש דבזכות ד' אמהות נגאלו. וצ"ל דכך שאל משה רבינו למה דוקא זכו ישראל שבאותו הדור דייקי לעשות להם נס בזכות ד' אמהות וע"ז השיב לו הקב"ה עתידין לקבל את התורה, ע"כ שפיר השיב משה רבינו דא"כ הוי כזכות עצמן דיש