זקן אהרן (קורץ) קכד

אם בשביל איחור מילת בנו אם בשביל מילת עצמו שהי' בא עלי' ואינה הוגנת לו ע"כ, וקשה מאי סלקא אדעתה לומר שאינה הוגנת לו הרי אפי' לאחר מתן תורה מותר לישראל ליקח גיורת לאשה מכש"כ צפרה שהיתה צדיקת גדולה ומסתמא ראוי' היתה להיות אשת משה, אבל בהנ"ל יובן שפיר די"ל דלא גיירה רק לאחר שנתעברה גם עם אליעזר ובשביל זה לא היתה יודעת אם בשביל מילת עצמו היינו מה שבא עלי' בעודה נכרית וזהו הכוונה שאינו הוגנת לו והבן - ומכש"כ לדעת המכילתא מובא במדרש רבה בפירוש הרז"ו דפוס ווילנא דהמעשה שצפרה מלה את בנה הי' אצל גרשם ודאי דאתי שפיר, דרק בשביל בנם הראשון לא גיירה וכנ"ל ורק בנם הראשון נולד בגויותה ובשביל זה לא היתה יודעת אם בשביל מילת עצמו שהי' בא עלי' בעודה נכרית ואינה הוגנת לו, אבל אחרי בנם הראשון שפיר גיירה וכן ראיתי בס' בעה"ט בשם המדרש דיתרו התנה שהבן הראשון יהי' לעבו"ז ולכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו ואז מלתה צפרה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אבי' ועולים דברינו על נכון דלא גיירה והוי בנה ולכך לא נימול דאלו הוי גייר אותה מקודם א"כ הי' בנו והי' ישראל ומחויב במילה לא הי' משה רבינו מעכב המילה בשביל התנאי דעל המילה לא הי' תנאי והבן: ויך את המצרי ויטמנהו בחול במס' סנהדרין נ"ח אמר ר' חנינא עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר וירא כי אין איש ויך את המצרי ע"כ, וכתב הרמב"ם בפ"י מהל' מלכים דחייב מיתה בידי שמים ולא בידי אדם והקשו בזה מפרשי הרמב"ם דמנ"ל להרמב"ם שאינו חייב בידי אדם כיון שנאמר ויך את המצרי ויטמנהו בחול ועיי"ש במהרש"א, ונלפענ"ד עפי"מ שפירש"י בפסוק הלהרגנו אתה אומר מכאן אנו למידין שהרגו בשם המפורש ולכאורה תיקשה הא אסור להשתמש בשם המפורש במקום שאין צריכין והכא גבר בגברין כמשה רבינו הי' יכול להרגו בידיו ולא להשתמש בשם. אך עפי"ד הרמב"ם דאינו חייב מיתה בידי אדם רק בידי שמים ע"כ שפיר הזכיר עליו את השם שיהרג בידי שמים. ובזה יש לפרש מה שאמרו דתן ואבירם הלהרגנו אתה אומר וכי אתה רוצה גם אותנו להרוג בשם הלא בישראל שהכה את ישראל אינו חייב מיתה אפי' בידי שמים: ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר פירש"י ויירא משה כפשוטו שלא יהרג ומדרשו דאג לו על שראה דלטורין בישראל אמר מעתה שמא אינן ראוין להיגאל והי' יראתו בשביל ישראל ע"כ. נלפענ"ד הטעם שהרגו משה בשם ולא ביד כמו שהקשיתי לעיל משום דבידים יהי' ניכר ע"י רופאים שנהרג ולכך הרגו בשם ולא ניכר ויסברו הרופאים שמעצמו מת, אבל אחר שאמרו לו דתן ואבירם הלהרגנו אתה אומר שהי' יודעין שהרגו בשם אז שפיר ויירא משה אף שהרגו בשם יכולים למסור למלכות שהרגו בשם ולכך לא ניכר והבן: בשם בני החריף כמו"ה יעקב נר"י וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה פירש"י נצטרע והי' שוחט תינוקות ישראל ורחץ בדמם. יש לדקדק ל"ל שני פעמים מן העבודה בחד הי' סגי גם ויאנחו ויזעקו הכפיל הלשון דהי' סגי בחד. וגם שינה בלשונו התחיל באנחה וסיים בזעקה, עוד תקשה לפי"מ שפירש"י ע"כ עיקר צעקתם על שחיטת הילדים והרי הכתוב מפרש ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה - ואמר בזה כי בדרך הטבע אם אחד בצרה ח"ו בתחלה זעק וצועק ואח"כ כשהוא עייף ומורגל בצערו אז רק נאנח בלבו וכאשר ר"ל יתחדש עליו צרה חדשה מתחיל לצעוק מחדש, וזה שאמר הכתוב וימת מלך מצרים ושחטו תינוקות שלהם ונתחדש צרתם אז ויאנחו בני ישראל מן העבודה היינו על צרה הישנה ויזעקו על צרה החדשה שחיטת הילדים, ואיתא דכל התינוקות שמתו ונטבעו ונבנו בחומות מצרים כולם היו עתידים להיות רשעים ואיתא דהשי"ת הוכיח אותם שהצילו את מיכה מבנין אבנים ונמצא שהי' רשע כי התינוקות אשר לא הי' רשעים באמת ניצולו כדאיתא במדרש שה"ש פ' כ"ג. ובמס' סוטה